שפינוזה - אתר קהילת הספקנים בישראל

לאחרונה פורסם ב-ynet מאמר של הדוקטור יואב בן-דב בנושא הרפואה האלטרנטיבית, בו הוא טוען לטובת שימוש ברפואה אלטרנטיבית לא מדעית, לצד הרפואה המדעית. המאמר פורסם בעבר גם בירחון אודיסאה, אבל פרסומו הנוסף במדיום בעל תפוצה רחבה יותר מצדיק התייחסות.

ראשית יש להבהיר כמה דברים. קודם כל לא אני ולא ד"ר בן-דב רופאים, או מטפלים אלטרנטיביים. בן-דב הוא פילוסוף של המדע, ואני מדען מחשב. שנית לפי הכתוב במאמר בן-דב גם מסכים איתי ועם רעי לקהילה הספקנית לגבי כך שככלל, אין ראיות מדעיות משכנעות לטובת תקפותן של רוב שיטות הטיפול האלטרנטיביות. בן-דב לא מתווכח על המדע של הרפואה האלטרנטיבית, ואני לא עומד לתקוף אותו על המדע של הרפואה האלטרנטיבית. כאן יש ביננו הסכמה: ככלל, הממצאים המדעיים לא עומדים מאחורי טענות הרפואה האלטרנטיבית. מה שבן-דב כן עושה, כפילוסוף של המדע, הוא הצגה של טיעון פילוסופי לגבי גבולות ומגבלות המדע והמקום שראוי שיוותר לשיטות הריפוי האלטרנטיביות באזורים אשר מעבר לגבולות האלה. כאן גם נמצאת אי-ההסכמה ביני לבינו.

הבעיה העיקרית שלי עם המאמר של ד"ר בן-דב היא חוסר הקוהרנטיות שלו. זו בעיה כרונית בכתיבה של בן-דב, שחוזרת גם אצל הרבה כותבים פוסט-מודרניסטים אחרים. הבעיה שנוצרת היא שלא משנה מה אני אכתוב כביקורת על חלקים מסוימים במאמר, אדבוקט נמרץ של בן-דב יוכל תמיד לטעון שלא לזה הוא התכוון, כי בן-דב השאיר לעצמו הרבה מאוד מרחב תמרון. לאורך כל המאמר, הוא לא באמת מבהיר עד הסוף את עמדתו לגבי יעילותם של הטיפולים האלטרנטיביים, ולגבי הדרך הראויה בה יש לשלבם במערכת הרפואה. זה ברור שבן-דב מעריך את המחקר המדעי, וזה ברור שהוא מעריך את יכולות הרפואה המדעית. זה ברור גם שהוא לא טוען שלשיטות רפואה אלטרנטיבית כמו הומאופתיה יש בסיס מדעי ראייתי מוצק. ולבסוף, זה ברור שהוא חושב שיש למדע מגבלות בתחום הרפואה. מה שלא ברור זה מהן בדיוק המגבלות של השיטה המדעית כפי שהוא מבין אותה, ומדוע ומתי ראוי בשלן לעודד את אימוץ שיטות הרפואה האלטרנטיביות. 

משחר ההיסטוריה שאף האדם להסביר את העולם, קרי לנסח בעזרת חוקים ותובנות את אשר חווה ובעזרתם להבין ולהסביר את המתרחש סביבו, לחזות את הנולד ולשלוט בעתידו (ולעיתים גם בעתיד אחרים); החל באריסטו אשר ניסח את חוקי התנועה דרך גלילאו וניוטון שהפריכו אותם (עקרון ההתמדה) וניסחו את חוקי המכאניקה המוכרים לנו היום וכלה במדענים העובדים על התורות הפיסיקליות של ימינו (תורת היחסות, מכאניקת הקוונטים ועוד, השמיים הם הגבול). עם זאת יש להבדיל בין אריסטו אשר ניסח הבחנות על תופעות טבע אך לא בדק אותן בעזרת ניסוי והסתמך על ההיגיון בלבד לבין גלילאו אשר שלל את רעיונותיו של אריסטו וניסח את תובנותיו שלו באמצעות שורת ניסיונות שביצע. כמו כן, בהתבוננות נוספת מתגלה לכאורה דפוס מדאיג, שהרי גם המכאניקה הניוטונית הופרכה על-ידי אלברט איינשטיין ותורת היחסות הפרטית שלו שהראתה שהמכאניקה הניוטונית אינה אלא מקרה פרטי של התורה הכוללת וצפויה להניב תחזיות נכונות רק במקרה של מהירויות הנמוכות בהרבה ממהירות האור. אך האם זה סוף הסיפור? האם המדע נידון לכישלון בניסיונו לתאר את הטבע או שאנו פשוט עוד לא מצאנו את התורה המלאה? האם יום אחד נוכל לנסח את התאוריה של הכל (The Theory of Everything), או לרשום משוואה שתתחיל במפץ הגדול ותחזה כל רגע מאוחר יותר? האם התיאוריות של היום הם רק עניין חולף ואם כן, האם אנו צריכים לדאוג מכך? לדעתי התשובה היא כן ולא, כפי שאפרט בהמשך.