קטע מהסרטים. אבל קטע ספקני מהסרטים.
ב-16 בינואר 1991, כשמטוסי הקואליציה התחילו להפציץ בעירק, אני הגעתי למיון של "בילינסון". לא, לא נפל עלי סקאד, אני אפילו לא מרמת גן, אבל עברתי את התקף אסטמה קשה יותר ממה שהיה לי אי פעם עד אז ומאז, והרופאים הניחו שההתפרצות קשורה ללחץ בזמן ההמתנה למלחמה. הקשר בין הפסיכולוגי לפיוזיולוגי עוד יידון הרבה באתר הזה, אבל אני מספרת לכם את זה הפעם מסיבה אחרת: אני רוצה שתהיו בטוחים שאין לי שום סנטימנטים לסדאם חוסיין. כמו רוב הישראלים, וכמו רוב העירקים, שמחתי לראות אותו יוצא מהתמונה.
ובכל זאת אני יכולה להבין את התחושה שיש להרבה אנשים במערב, שלא בדיוק ברור למה ארצות הברית ובעלות בריתה יצאו למלחמה בעירק ב-2003 ומה הן קיוו להשיג מהמהלך הזה. סימן השאלה גדול במיוחד בבריטניה, שהיתה המדינה היחידה חוץ מארצות הברית ששלחה כח משמעותי לעירק.