שפינוזה - אתר קהילת הספקנים בישראל

משחר ההיסטוריה שאף האדם להסביר את העולם, קרי לנסח בעזרת חוקים ותובנות את אשר חווה ובעזרתם להבין ולהסביר את המתרחש סביבו, לחזות את הנולד ולשלוט בעתידו (ולעיתים גם בעתיד אחרים); החל באריסטו אשר ניסח את חוקי התנועה דרך גלילאו וניוטון שהפריכו אותם (עקרון ההתמדה) וניסחו את חוקי המכאניקה המוכרים לנו היום וכלה במדענים העובדים על התורות הפיסיקליות של ימינו (תורת היחסות, מכאניקת הקוונטים ועוד, השמיים הם הגבול). עם זאת יש להבדיל בין אריסטו אשר ניסח הבחנות על תופעות טבע אך לא בדק אותן בעזרת ניסוי והסתמך על ההיגיון בלבד לבין גלילאו אשר שלל את רעיונותיו של אריסטו וניסח את תובנותיו שלו באמצעות שורת ניסיונות שביצע. כמו כן, בהתבוננות נוספת מתגלה לכאורה דפוס מדאיג, שהרי גם המכאניקה הניוטונית הופרכה על-ידי אלברט איינשטיין ותורת היחסות הפרטית שלו שהראתה שהמכאניקה הניוטונית אינה אלא מקרה פרטי של התורה הכוללת וצפויה להניב תחזיות נכונות רק במקרה של מהירויות הנמוכות בהרבה ממהירות האור. אך האם זה סוף הסיפור? האם המדע נידון לכישלון בניסיונו לתאר את הטבע או שאנו פשוט עוד לא מצאנו את התורה המלאה? האם יום אחד נוכל לנסח את התאוריה של הכל (The Theory of Everything), או לרשום משוואה שתתחיל במפץ הגדול ותחזה כל רגע מאוחר יותר? האם התיאוריות של היום הם רק עניין חולף ואם כן, האם אנו צריכים לדאוג מכך? לדעתי התשובה היא כן ולא, כפי שאפרט בהמשך.