ספקנות, אמונה ואמון
בפאנל הספקנים שהתקיים לאחרונה בפסטיבל אייקון עלתה שאלה שחברי הפאנל הודו שקשה לענות עליה תשובה משכנעת: איך ספקנים יודעים על מי לסמוך? למה הם סומכים על מדענים ולא על רבנים, על רופאים ולא על הומאופתים, על אסטרונומים ולא על אסטרולוגים? להלכה התשובה הפשוטה צריכה להיות "כי בדקנו ווידאנו שהראיות נמצאות בצד שאנחנו תומכים בו". אבל במציאות שיקולים שונים לא תמיד מאפשרים לתת את התשובה הזו. ראשית כל יש בעיות אוביקטיביות. לא תמיד יש לנו את הכלים והידע לבחון תאוריה או לחזור על ניסויים. כשרובנו מדברים על מכניקת הקוונטים או תורת המיתרים, אנחנו עושים מתוך אמון בקהילות המדעיות שחוקרות אותן, פשוט כי המתמטיקה הכרוכה בהבנת תורות אלה גדולה על רוב בני התמותה. שנית, יש שיקולים פרקטיים. יש תחומים שרובנו מסוגלים לחקור, אבל מספרם העצום ומגבלות הזמן מונעים אף מהספקן השקדן ביותר לחקור ביסודיות את כולם. גם אנחנו פה בשפינוזה סומכים לעתים קרובות על אחדים מבינינו שבדקו עבורנו את הטענות שמאחורי תופעות מיסטיות, עב"מים או רפואה אלטרנטיבית.
מאז השקת "שפינוזה" אני מקבלת לא מעט תגובות ומשוב. שזה מצוין, תמשיכו ככה. מה שאתם מוזמנים בהחלט להפסיק להגיד לי שאתם לא אוהבים את המילה "ספקנות" ושאנחנו צריכים להחליף את השם. באמת שאין צורך, אני מסכימה לחלוטין שהמונח "ספקנות" (וגם סקפטיות/סקפטיסיזם) הוא מונח מחורבן.