שפינוזה - אתר קהילת הספקנים בישראל

הכתבה נכתבה במשותף על ידי יובל אלחנתי ויאיר מור.

במאמר שהתפרסם ב- 23.06 ב- Ynet, כותב הרב ד"ר מיכאל אברהם על הקשר שבין אלוהים ואבולוציה, כחלק מספר שהוציא, בשם "אלוהים משחק בקוביות". במאמר זה הוא טוען שהאבולוציה היא למעשה הוכחה לכך שאלוהים קיים ונופל בכשלים לוגיים ובהצגה שגויה של האבולוציה כפי שהמדע תופס אותה כיום. 

המאמר מתחיל במשל (ששאולה מכתביו של סטיבן ג'יי גולד) שמתאר שיכור שמתנדנד החוצה מהפאב כאשר לימינו ישנה תעלה והסבירות היא גבוהה שהוא יפול לתוכה. כך מתאר גולד את האקראיות של תורת האבולוציה בהכחדתם והשרדותם של מינים. מיכאל אברהם מוסיף כל מני פרטים נוספים שמקשים על השיכור לשרוד את הערב ולצאת ממנו בשלום. קירות מנייר ותהומות שמהם אי אפשר לחזור.  לא ברור למה הפרטים שהוסיף הופכים את התיאור ליותר נאמן לתהליך האבולוציוני. אפשר לזקק מהסיפור הזה שלוש טענות עיקריות:

• לאבולוציה יש תכלית ומטרה אחת, והיא יצירת החיים המוכרים לנו היום
• הסיכוי שבאבולוציה עיוורת היינו מגיעים למטרה הזאת הוא אפסי
• לפיכך יש להניח קיום אלוהים, שינחה את התהליך ויהפוך אותו ללא עיוור

בשבוע שעבר התפרסם בעיתון "הארץ" מאמר של יאיר שלג הטוען שאף שיש לכבד את בעלי הנטיה החד מינית ככל בני האדם, הרי אין מקומה של הזוגיות ההומוסקסואלית שווה לזו של הזוגיות ההטרוסקסואלית. אני רוצה להתעכב על אחד הטיעונים המרכזיים שהוא מציג במאמר. שלג קובע שזוגיות הומוסקסואלית אינה שווה לזו ההטרוסקסואלית היות שהטבע עצמו דוחה אותה, ומסביר: "העובדה שרק מיניות הטרוסקסואלית מסוגלת להביא צאצאים לעולם מעידה על כך, שהבריאה - בגרסתה האלוהית או האבולוציונית - קבעה שזוהי הזוגיות הנורמטיבית".

כך, בכריכה אחת, אלוהות ואבולוציה. אני מניח שכאדם מאמין ופלורליסט, יאיר שלג התכוון להחמיא לגישה האבולוציונית ולהעמיד אותה, לפחות בעניין זה, כשווה לאמונה בבריאה אלוהית. הייתי אומר שזה נחמד מאד אילולא זה היה עיוות נוראי של מהותה של האבולוציה (לפחות בגרסה המדעית דארווינית שלה). האבולוציה היא לא אלוהים, לא דת וגם לא מקבילה לה בשום צורה. בפרט אין בה שום מימד מוסרי, או הבחנה בין טוב ורע. לענייננו, היא אינה "קובעת" נורמות משום סוג.

 לפני כמה שנים מצאתי את עצמי בטיול ארוך בניו-זילנד[1] וגיליתי עובדה מעניינת על שני האיים הללו שלא הייתה ידועה לי לפני שהגעתי לשם. הסתבר לי שבניו-זילנד אין כלל יונקים (יבשתיים) או (כמעט) זוחלים מקומיים, מה שמכונה בלשון האקולוגית אנדמיים, כלומר כאלו שלא הובאו לשם על ידי בני האדם (ולאחרונה יחסית, גם בני אדם לא היו בניוזילנד בערך עד המאה ה-13). לעומת זאת, יש בניוזילנד מאות מינים לא מוכרים של ציפורים וחרקים שהתפתחו רק שם, במגוון שהיה בולט לעין גם לחסר עניין בחיות כמוני. כך שבמהלך הטיול מצאתי את עצמי חושב על איך האבולוציה מסבירה את התופעה המשונה הזאת.

על יוג'יני סקוט שמעתי לראשונה בראיון בפודקאסט המדריך לספקן. בקהילה הספקנית הבינלאומית היא סוג של סלבריטי בגלל מפעלה הבלתי פוסק כנגד גופים דתיים שרוצים לדחוף לשיעורי המדע בבתי ספר לימודי דת שמרניים, כגון בריאתנות. היא ידועה כסמכות בתחום התכנון התבוני ואחת מהמבקרות החשובות של תורה זו.

יוג'יני השלימה דוקטורט באנתרופולוגיה פיזיולוגית (תת-תחום באנתרופולוגיה שעוסק בחקר האדם מבחינה אבולוציונית) באוניברסיטת מילווקי. היא החלה להתעניין במחלוקת בין בריאתנות לאבולוציה לאחר שצפתה בדיון בין אחד המרצים לבריאתן באוניברסיטת קנטקי ב-1974. את הקריירה שלה כלוחמת למען האבולוציה היא החלה כאשר יצאה נגד החלטה ללמד בריאתנות בבתי ספר בעיר לקסינגטון שבקנטקי בתחילת שנות ה-80. באותה התקופה, ובהשפעתם של אנשים אחרים מהקהילה המדעית שהלכו בדרך דומה לזו של יוג'יני, הוקם בקליפורניה ה- NCSE, המרכז הלאומי ללימודי מדעים, שמטרתו להלחם באלה שרוצים לקדם את הבריאתנות על חשבון המדע. בשנת 1987 מונתה יוג'יני להיות המנהלת בפועל של הארגון.

 הרבה פעמים אנחנו שומעים שאבולוציה לוקחת זמן. הרבה מאד זמן. הפעם רציתי לברר כמה זה הרבה מאד זמן, ומאיפה אנחנו יודעים את זה. ולפיכך אני מגיש לכם פה לוח זמנים של התפתחות החיים, לקריאה לפני ארוחת בוקר.

נקודת ההתחלה לכל שאלה לגבי זמן היא גיל כדור הארץ עצמו. זה המקסימום האפשרי לתקופה שבה התרחשה האבולציה. יודעים היום להעריך גיל של מינרלים טוב מאד על ידי תארוך רדיואקטיבי[1]. בעזרת שיטות מדויקות לבחינת ההרכב הכימי של חומרים, הצליחו לתארך מינרלים עד 4.5 מיליארד שנה. המספר הזה מתאים גם לידע שנאסף על גיל מערכת השמש כולה.

אני חושב שהגיע השעה ליישור קו. היות שאני מתכוון לדבר על תורת האבלוציה, ראוי שאני אתחיל בלתת איזשהו בסיס ידע. זה גם משתלב טוב במטרה המוצהרת שלי שהדיון על אבולוציה צריך להיות מבוסס על פרטים ועובדות, וכדאי שהם יהיו כתובים פה שחור על גבי אינטרנט. אז כל מי שיודע את הנושא על בוריו, מוזמן לותר על הפוסט הפעם. אבל לכל השאר (ולמי שרוצה לחפש אותי בטעויות), הנה.

אבולוציה על ידי ברירה טבעית נשענת על שלושה עקרונות פשוטים:

• תורשה: בעלי חיים מתרבים ומורישים את תכונותהם לצאצאהם.

• שונות: התורשה אינה נאמנה לגמרי – לצאצא יהיו תכונות מעט שונות מלהוריו.

• ברירה: חלק מהתכונות עשויות לתת לפרט יתרון בסביבה מסוימת וספציפית – יכולת התרבות מהירה יותר.

התנאי השלישי הוא למעשה החלק של הברירה הטבעית בתורה, וזה שמועיד לסביבה את תפקידה המהותי. בסביבה אחת, נניח מדבר, יהיה יתרון לבעלי חיים בצבע חום בהיר – הם יטמעו בסביבתם, ולכן יוכלו להתרבות יותר מחיות בצבע בולט יותר שיטרפו. בסביבה אחרת לצבע הזה לא יהיה כל יתרון, אבל במדבר פרטים בעלי הצבע הזה יעמידו יותר צאצאים וכך ישתלטו על הסביבה הזאת. 

פחות או יותר מיד אחרי שדארווין פירסם את "מוצא המינים", החלו המחלוקות על תורת האבולוציה שלו. אפשר להסתכל על חלק מההתנגדויות הראשוניות לדארווין כמאבק בין הדוגלים בפילוסופיה טבעית, המשתמשת במושגים כמו כוחות, תכלית ומטרה (ולפעמים – אלוהים), ובין אלו שחיפשו מדע המבוסס על עובדות בלבד. הרעיון של דארווין נתן בסיס עובדתי לטבע שלא היה תלוי באל או בכוח או מניע חיצוני אחר, אלא רק בשינויים האקראיים של פרטים וברירה על ידי הסביבה. מעבר לרעיון עצמו, זאת היתה מהפכה בצורת החשיבה.

למרות שכבר בשנות ה-30 של המאה ה-20 רעיונותיו של דארווין התקבלו על קהילת חוקרי הטבע והביולוגים בעולם כתורה מבוססת וההסבר הטוב ביותר להתפתחות המינים, לא חדלה תורת האבולוציה למשוך אליה אש. גם כיום, אנשים וקבוצות ממשיכים לתקוף את תורת האבולוציה במגוון טיעונים שלעיתים מזכירים מאד את הטיעונים הישנים מהמאה ה-19 בנוגע לתכלית.

לפני 150 שנה (וקצת) פרסם צ'ארלס דארווין את המהדורה הראשונה של "מוצא המינים". הרעיון המרכזי של הספר הוא כי המינים השונים התפתחו זה מזה בצורה הדרגתית המבוססת על שינויים אקראיים, שהמועילים שבהם נבררו על ידי הברירה הטבעית. על התורה עצמה ארחיב בעתיד, כרגע אני דווקא מעוניין להתעכב על דארווין ועל הספר עצמו.

דארווין לא היה ביולוג במובן המודרני של המילה, כלומר לא היה לו שמץ של מושג כיצד השינויים האלו קורים או מדוע, הוא לא חקר את המכאניזם מאחורי התופעה. דארווין היה חוקר טבע וככזה חקר את התופעה עצמה וביסס את המסקנה שלו על מידע שהיה זמין לו על עולם החי והצומח. הרבה מידע. הוא בחן זנים של ציפורים שהביא בעצמו ממסעותיו וציין את ההתמיינות שלהן לפי האיים בהם חיו, והוסיף תצפיות נוספות אשר קיבל מרשת רחבה של מכותבים ברחבי העולם. גם עדויות ממאובנים מופיעות בספר, מהן הסיק שלמינים שונים הקיימים היום היו וריאציות דומות בעבר שנכחדו. הברירה המלאכותית שעורכים משביחי חיות וצמחים, היוותה מודל לתהליך שהוא שיער שקורה בטבע. בפועל, רוב רובו של הספר מוקדש למעשה לעובדות אלו ואחרות.

בפוסט הזה, הראשון שלי בשפינוזה, אסביר על הגישה הספקנית, למה זה טוב לנו וגם אספר בקצרה על הקהילה הספקנית.

הספקנות היא גישה שרואה את העולם כמקום שעליו חלים חוקי ההגיון ושבעזרתם ניתן לבסס תאוריות מדעיות שמסבירות את כל התופעות סביבנו. הגישה הזו אומרת שלא מספיקים לנו החושים כדי לעמוד על טיבן של התופעות שקורות סביבנו אלא שעלינו להסתמך על מחקר והגיון כדי לקבל תמונה אמיתית על העולם. כל זה נשמע טוב ויפה, ורוב הקוראים לא ימצאו את המשפט הזה חדשני במיוחד. אז מה זה אומר להיות ספקן?