שפינוזה - אתר קהילת הספקנים בישראל

השנה היא 1907. דוקטור דאנקן מאקדוגאל, רופא מהייברהיל, מסצ'וסטס וצוות של עוד ארבעה רופאים שוקלים חולים סופניים לפני, בזמן ולאחר מותם כדי למדוד בכלים מדעיים את השלב שבו הנשמה עוזבת את הגוף. כל החולים שנשקלו איבדו כ-21 גרם זמן קצר לאחר שליבם הפסיק לפעום. המסקנה של דר. מקדוגאל: הנשמה שוקלת 21 גרם. האמנם?

דר. מאקדוגאל דיווח באופן מפורט על תהליך הניסוי בכתב עת רפואי שפורסם באותה שנה. הוא וצוותו בנו מאזניים מיוחדות ומדויקות (עד 3 גרם). על כף אחת הניחו חולה על ערש דווי ועל הכף השניה הניחו משקל דומה עד ששתי הכפות התאזנו. על המאזניים נשקלו שישה חולים ולאחר המוות נמדד ההפרש. החולה הראשון, שגסס משחפת, מת כמעט 4 שעות לאחר שהונח על המאזניים. במהלך הזמן משקלו ירד בקצב קבוע כתוצאה מהתנדפות נוזלים מגופו. מיד לאחר מותו הכף שעליה שכב החולה עלתה למעלה והנגדית צנחה במכה ולא חזרה לאיזון. ההפרש נמדד ב-21 גרם. החולה השני, שגם גסס משחפת, נפטר לאחר קצת יותר מ-4 שעות. מיד עם מותו הכף שמנגד לגופתו צנחה וההפרש נמדד ב- 14 גרם. החולה השלישי, שגם גסס משחפת, איבד כ-14 גרם ברגע המוות, ועוד כ-30 גרם כמה דקות לאחר מכן. במקרה של החולה הרביעית, שלקתה בתרדמת דיאביטית, לא הספיק מקדוגאל לכוון את המאזניים ולכן לא החשיב את המקרה הזה כבעל ערך למחקר. במקרה החמישי איבד החולה כ- 10 גרם ממשקלו מיד לאחר המוות, עלה במשקל חזרה וירד אותו שוב. במקרה השישי, כמו ברביעי, החולה מת כמעט מיד לאחר שהונח על המשקל במהלך כיוון המאזניים. מאקדוגאל ערך את הניסוי גם על 15 כלבים ותוצאותיו היו שליליות: לא הייתה ירידה פתאומית במשקל באף אחד מהמקרים (כי, לטענתו, אין לכלבים נשמה).

מאקדוגאל הבין שהניסוי שלו לא מושלם. הוא לא ערך מספיק תצפיות, סבל מהפרעות מצד אנשים שהתנגדו לניסוי וחולים שמתו לפני שהספיק להתחיל את הניסוי - כל אלה פגעו באמינות הניסוי. אך למרות זאת הוא מסיק שבזמן המוות הגוף מאבד ממסתו כמות מסוימת בצורה בלתי מוסברת. הוא טוען שכל עוד לא ימצא הסבר להעלמותם של 21 הגרמים, המסקנה תהיה בעלת חשיבות עצומה והיא אפילו תפריך את רעיונותיהם של הספיריטואליסטים, שטוענים שהנשמה לא מתקיימת במישור החומרי. מאקדוגאל משתמש בביטוי "החומר הנשמתי" כדי להסביר את התופעה שאותה חקר. הוא חושב שהחומר חייב להיות קל מהאוויר ושונה מהאתר, סוג של יסוד שנחשב באותה תקופה כבסיס שממנו נוצרים כל החומרים ושמתקיים בכל המרחב.

כמה בעיות עולות מהניסוי של מאקדוגאל. מבחינה הגיונית, אם לנשמה יש מסה שניתנת למדידה זה אומר שניתן למצוא אותה מסתובבת בתוך הגוף שלנו, ומדענים כבר מזמן היו מגלים אותה. מבחינה ביולוגית, דוקטור אחר, בשם אוגוסטוס קלארק, שגם הוא ממסצ'וסטס, טוען שמאקדוגאל לא לקח בחשבון את העליה הפתאומית בטמפרטורת הגוף בשעת המוות כאשר מחזור הדם עוצר והדם מפסיק לקרר את הגוף כשהוא עובר בריאות. העליה בטמפרטורה גורמת להגברת התאדות הנוזלים, מה שמסביר את הירידה החדה במשקל אצל בני אדם ואת העדר השינוי אצל הכלבים, שכידוע אינם מצננים את עצמם דרך העור, אלא דרך הפה.

דר. מאקדוגאל היה ידוע כחוקר מין השורה, ובמאמריו נשקפת הנימה הספקנית גם כשמדובר בניסויים שהוא עצמו ערך. נראה שהוא השתוקק למצוא הסבר מדעי למה שהאמין בו ואולי אפילו למצוא את התשובה לאחת השאלות הפילוסופיות החשובות ביותר.