המבחן האמיתי של הספקן הוא לא בטחינה חוזרת של הנושאים ה"אהובים" עלינו (חיסונים, מיסטיקה, אבולוציה וכו'). המבחן האמיתי הוא היכולת להשתמש ב"ארגז הכלים" הספקני ב"חיים האמיתיים".
תראו לדוגמה את הבלוג של עפר שיזף (אנגלית), מומחה לאבטחת מידע (וגם, שם המשפחה חושף, אח שלי). עפר מסביר שאבטחת מידע היא אחד התחומים החמקמקים בהנדסה, שלעוסקים בו מתייחסים כמו גורואים, מדענים בחלוקים לבנים או גאונים פורצי מוסכמות, ושלא ברור אם הוא מבוסס על מידע אמפירי, שכל ישר או פולקלור. שאלות מוכרות לכל ספקן, בתחום לא מוכר.
לאחרונה הוא השווה את המחקרים בתחום אבטחת המידע שנערכים באקדמיה - לעומת מחקרים שמקורם מה"תעשייה". הוא מראה איך העבודה האקדמית עדיפה מבחינה מתודולגית, יותר מודעת למגבלות של עצמה, ועושה מאמץ להשתחרר מהטיות. אבל הוא מראה איך גם היא לא חפה מבעיות (שאחת מהן לפחות היא שכל כך קשה לקרוא אותה!), והוא דן במוגבלות של חקר מקרה (Case Study) ככלי מחקר.
יש לכם דוגמאות אחרות לשימוש שיטתי בכלים ספקניים בתחומים "מפתיעים"?
תגובות
בבלוג של גיל גרינגרוז, אני נתקל לרוב במקרים בהם הספקנות נתקלת בחומה בצורה, למול קהל אחר, לרוב פמיניסטים\יות, שמתקיפים את מסקנות המחקר, כמעט בלי יחס למתודה מאחוריו.
אני נתקל בחוסר ספקנות רבה, גם בתחום "קידום האתרים". במקרה זה, הקופסא השחורה היא גוגל, ולא אמא טבע. ובכל זאת, למעט פבל (ask-pavel.co.il), ראיתי מעט מדי יחס חוקר (בלי להתייחס לשאלה עד כמה המחקרים שפבל מבצע בתחום הם בעלי ערך מדעי. עצם העובדה שהוא לא נשען על משהו ש"כולם יודעים", אלא חוקר "איך הם יודעים" זו התקדמות).
בסופו של דבר, ספקנות אמיתית, היא גישה כמעט לכל שאלה שלוקחים ברצינות. אם לומר את האמת, אני עצמי וכל מי שסביבי, נשענים על אינטואיציה שלי, יותר מאשר על העובדות בעבודה שלי (פיתוח לאינטרנט), למרות שלעיתים העלות של מחקר היא מגוכחת בנמיכותה.
@גורו יאיא: אתה צודק לגמרי - ספקנות טובה אפשר לקחת לכל תחומי החיים. דוגמאות לחוסר ספקנות לא חסרות, האתגר זה למצוא דוגמאות לספקנות!
לפני שנים הגעתי איכשהו לאמונה שנהגות-נשים שוכחות להדליק אורות במכונית הרבה יותר מאשר נהגים-גברים. זה היה לי ברור, על סמך "נסיון אישי".
יום אחד החלטתי לבדוק את האמונה הזו. שמתי לי דף קטן במגן השמש, ובכל פעם שראיתי מכונית נוסעת ללא אורות רשמתי מי ישב מאחורי ההגה - אישה או גבר.
לפעמים לא הצלחתי להבחין ואז התוצאה כמובן לא נרשמה.
הפסקתי כשהיו לי משהו כמו 17 תוצאות, בערך חצי מהן היו נשים, וחצי גברים...
ברור שזה לא מספר מספיק גדול, אבל זה היה מספיק משכנע מבחינתי בכדי להראות לי שהאמונה שלי כנראה שגויה. פשוט הייתי זוכר/מתעצבן יותר מנהגות שנסעו ללא אורות, מאשר מנהגים, מסיבה כזו או אחרת.
אני מכיר עוד זוג אחים, ילידי שנות ה 70, ששמם דפנה ועופר. (קליסקי).
אפשר לטעון ששמות של אחים באותה משפחה הם מאורעות תלויים, כלומר, הסיכוי ש'הורים יקראו לבתם דפנה בהנתן שלבנם הם קראו עופר', גדול מהסיכוי ש'יקראו לבתם דפנה'.
אינטואיטיבית, היה נראה לי שדווקא יש כאן איזה גרעיון לא זניח של אמת, (כי הרבה פעמים ניתן לנבא העדפה של אדם על סמך העדפותיו האחרות), אבל כשבדקתי, התאכזבתי לגלות שהטענה לא עוברת שום מבחן סטטיסטי.
@רועי: מגניב לחלוטין. איך בדקת את זה? מה האוכלוסיה שמתוכה הגיע המדגם שלך?
כל עוד לא סיפרת לי איך בדקת, אני נוטה להניח שזו עדיין טענה נכונה, ולא רק בגלל העדפות של אנשים (זה יכול להיות קשר חלש), אלא בגלל שבחירת השמות היא עניין חברתי/קבוצתי/לאומי.
דפנה, גם אני הנחתי שזו טענה נכונה, בדיוק בגלל הסיבה שציינת.
לפני כמה שנים, במסגרת עבודה עבור לקוח, ניתנה לי גישה לבסיסי נתונים של ביטוח לאומי. מה אני אגיד לך, הרגשתי כמו ילד ששכחו אותו בחנות ממתקים. בדקתי המון דברים, ובכללם גם את הטענה הזאת (אם כי דווקא על זוגות אחרים של שמות), ולצערי היא התבררה כנכונה רק במקרים המנוונים והטריוויאלים שלה, וכלא נכונה במקרים המעניינים. (למשל, נכונה עבור איברהים ואיסמעיל מתוך כלל האוכלוסיה, אבל לא נכונה עבור אותם שמות מתוך האוכלוסיה הערבית בלבד). היא כנראה גם נכונה עבור שמות מוזרים של הורים פלצנים (גומא וצדף, חושן ומשי, וכאלה), אבל הם מעטים מידי.
עבור שמות נפוצים (כמו דפנה ועפר), המבחן פשוט סירב לעבור חי בריבוע.
היום אני מצטער שלא בדקתי עוד דברים, כי כנראה שלעולם לא תהיה לי יותר דרך מעשית לגשת למאגר מידע כל כך איכותי.
נו מילא.