[הרשימה הבאה היא תמליל של הרצאה קצרה בת חמש דקות שהעברתי במסגרת 'הבמה הפתוחה' באירוע ספקנים בפאב תל-אביב בתאריך ה-17.01.12. שימו לב כי טור זה אינו טור מדעי אלא טור דעה. דעתכם אינה כדעתי? מצוין. טקבקו לי את הצורה!]
לפני זמן מה שמעתי הרצאה בנושא פקקי תנועה. המרצה בדיוק חזר משהות באנגליה בה ביצע את עבודת הפוסט-דוקטורט שלו בנושא. במהלך ההרצאה הוא סיפר כי מחקרים שעקבו אחרי עומסי תנועה באנגליה הראו שב-30-40 השנים האחרונות זמן הנסיעה הממוצע לאדם ליום הוא כשעה. הזמן נותר שעה מחד גם לאחר שנבנו מחלפים ואוטוסטראדות ומאידך גם בתקופות בהם לא נעשה דבר מצד הרשויות להלחם בבעיית עומסי התנועה. כלומר - לא משנה מה נעשה, הזמן נשאר שעה (ההסבר המשוער לתופעה כולל תהליכי משוב שאינם מענייננו כאן).
מכאן הגיע המרצה למסקנה המתבקשת שאולי לא כדאי להשקיע כספים כה גדולים בפרויקטים עתידיים לכבישים ומחלפים חדשים ויקרים, שהרי ממילא זה לא עוזר.
הקהל התמרד: "אז מה אתה מציע? שנשב בפקקים ולא נעשה כלום?!". "לא", השיב המרצה, "יש דברים שכדאי לעשות, אבל ראשית צריך להבין מה המטרות שלנו מכיוון שככל הנראה המטרה של להוריד את זמן הנסיעה אינה מוצלחת ".
במפגש ספקנים בפאב של חודש דצמבר הרצה ערן שגב, נשיא אגודת הספקנים האוסטרלית. בהרצאתו סיפר ערן על ההצלחות של הספקנים האוסטרליים (הוא התמקד באחת אבל יש כמה) ומעורבותם בסגירת כמה מיזמי שרלטנות. זה לא היה קל ודרש זמן, כסף ומאמצים רבים (בין היתר בגלל הצורך להתמודד עם תביעת SLAPP טורדנית) ולכן ההישגים מעוררי השראה.
אך למרות ההצלחות, ההרצאה גרמה לי לחשוב: האם באמת ירד מספר השרלטנים באוסטרליה בעקבות הצלחות אלו? האם ירד מספר השרלטנים לאורך זמן? וחשוב מכך, האם ירד מספר הצרכנים הפוטנציאליים של מוצרי השרלטנות? לדעתי לא. אנחנו מכירים למשל את המקרים המפורסמים בהם חשף ג'יימס ראנדי שרלטנים רק כדי לגלות שלא זאת בלבד שאחרים החליפו את מקומם אלא שאלו המשיכו תוך זמן קצר לפעול ולהרוויח כסף (ראו לדוגמא את מקרה פיטר פופוף).
אתם וודאי אומרים כעת לעצמכם: כן, כן, הבנו לאן אתה חותר. צריך להפחית באקטיביזם הספקני ולהשקיע בעיקר בחינוך והסברה. ואני אומר: כן, חינוך זה אכן חשוב, אבל האם זה יעזור? לדעתי לא. האדם הממוצע נוטה באופן טבעי למיסטי, זה טבוע בנו. אותו אדם ממוצע אינו רוצה לדעת הכול. להפך, הוא מעדיף שדברים יישארו עלומים והאופציות פתוחות.
"אז מה אתה מציע? שלא נעשה דבר? שנתייאש ונבכה?" אתם מתמרדים ואני משיב: לא, ההפך. המשיכו בפעילויות האקטיביזם הספקני. המשיכו להתריע נגד השרלטנים. המשיכו בפעילויות החינוך. המשיכו לכתוב בבלוגים. המשיכו להעביר הרצאות.
אך בין כל אלו חשוב להבין מה המטרות.
לעניות דעתי, הדגש אינו על להוריד את מספר השרלטנים או מספר הצרכנים של מוצרי השרלטנות מכיוון שאינני חושב שזה ריאלי.
המטרות לדעתי הן:
- לדאוג שמידע אמין יהיה זמין (ובעברית) לכל מי שמעוניין בו בנושאים של חשיבה ביקורתית, השיטה המדעית ובחינת סוגיות פסאדו-מדעיות ולשמש מודל לחיקוי ובכך להקל על המתלבטים בנושאים אלו.
- לייצר קהילה המורכבת מאנשים בעלי שפה משותפת אשר הדברים הללו חשובים להם ובכך ליצור הזדמנות לחיברות והחלפת מידע ורעיונות.
וחשוב לא פחות: ליצור פלטפורמה נוחה בכדי להתלונן אחד לשני על כתבות איומות במדור הבריאות של Ynet.
תגובות
אני לא בטוח אם אני מסכים איתך לגבי המסקנות.
לפחות ממה שאני חקרתי בשנים שחקרתי (בערך 15 שנה) המסקנות שלי לגבי אנשים הם די פשוטות: אנשים אוהבים שאומרים להם שהם מושלמים אבל ההוא אשם וההיא אשמה וההם אשמים במצב שלכם, וקח את התרופה הזו/שרות ברכה הזה/ביקור בקבר צדיק הזה וכו' - כדי שהמצב ישתפר - ואנשים קונים את זה.
אנשים רוצים לשמוע שהם פרפקט, בין אם יש למיסטיקן "רקורד" של 100 אנשים שהוא הצליח לעבוד עליהם והם נהיו הגרופיז שלו, ובין אם אין לו שום נסיון אבל ה"קליניקה" שלו נראית כביקור אצל איזה שמאן במאה ה-16 עם המון נרות ופיות וכל שמאלץ שאפשר לקנות - הם יבואו, הוא יזרוק להם "עובדות" שאפשר להסיק ב-20 שניות, ואז ימליץ להם על אותו משהו "מיוחד" (שרווחי בטירוף בשבילו) שעולה "רק" כמה אלפי שקלים, ואתה יודע כמה יזרקו את הכסף על אותו משהו מיוחד? הרוב. אחר כך הם יזכרו לבכות באיזה חור ברשת שזה לא עבד (DUH).
אז להוריד שרלטנים/מתקשרים/מכשפות/מיסטיקנים לא יעזור הרבה. להערכתי כל שנה השוק הזה גודל ב-20-30% תודות לכל מיני קורסים ו"התגלויות" שונות לכל מיני אנשים שמחליטים לעשות שינוי ולזרוק את העבודה שלהם לטובת הסבה למתקשר/מיסטיקן וכו'.
גם הסברה ("אנטי מיסטיקנים")לא תסייע הרבה, כי כמו שציינתי למעלה, הם מחפשים שיאמרו להם שהם פרפקט ואחרים דפוקים והם דופקים ללקוח את החיים.
אולי אשמע קצת אכזרי, אבל אני ממליץ פשוט לתת לאנשים שיעשו מה שהם רוצים ורק אחרי שהם ישרפו את הכספים שלהם, אולי הם ילמדו לקח, כי מנסיוני - לא חשוב כמה אומרים לאדם לא ללכת, הוא בסופו של דבר כן ילך.
הסברה אחרת יכולה אולי לסייע - במובן של לקחת אחריות על עצמך, ולהפסיק להאשים אחרים.
מסכים. הקרב אבוד לחלוטין.
אני לא בטוח שזאת המשיכה ל"מיסטי" אלא יותר הצורך במסרים פשטניים ופתרונות מהירים כמו "ניקוי רעלים", "אנרגיות", אמונה באל הכל יכול וכו' וכו'
כנ"ל בפוליטיקה. אנשים נמשכים למסרים פשטניים ופתרונות קסם. תוסיף לזה את העובדה שמוחו של האדם נוח לשטיפה ותקבל את דעיכת ההגיון.
אני לא מחשיב את עצמי כפעיל מן המניין בקהילת הספקנים הישראלית במובן שהאקטיביזם שלי, אם אפשר לקרוא לו כך, לא מתואם עם שאר החבר'ה. אולי 1-2 מהמרצים שאני רואה בלו"זים של כנסים שמעו עלי בשמי האמיתי. לכן, אמנע מלדבר על מטרות של הקהילה הספקנית ופשוט אזכיר את המטרה שלי. אני מתרכז בעיקר בכתיבה על דת, אם כי כתבתי גם על תחומים אחרים מדי פעם. בנישה הזאת, המטרה שלי זהה למטרה 1 עם תוספת קלה. אני אכה קצת על חטא בסוף. זה הרציונאל שלי, אתם מוזמנים לומר את דעתכם:
מניסיוני, השאלה אם אדם שאני לא מחשיב כ"ספקן" יקבל את דבריי תלויה בעיקר ביופי הרטורי של מה שאני אומר בעוד שהאמת והדיוק חשובים הרבה פחות. הניסיון שלי מראה שבמקרה הטוב, יש לאנשים כאלו תפיסה אינטואיטיבית ולא מדוייקת של מושגים כמו "מתודולוגיית מחקר", "לוגיקה", "כשל לוגי" ועוד מושגים שתדירים בשיח של אלו שאני מכנה "ספקנים". גם אז, הם לרוב מחשיבים אותם כמשעממים ולא ראויים למשקל רב בגיבוש דעה. גם אלו שאני מחשיב כ"ספקנים" חשופים להשפעת הפניה לרגש, וזה כולל גם אותי. זה אנושי. ההבדל כאן בין "ספקנים" ללא "ספקנים" הוא במידת ההשפעה של הפניה לרגש.
בעיני, הפתרון האולטימטיבי הוא להעביר אנשים מגיל צעיר קורסים בלוגיקה וחשיבה ביקורתית, מדעית ופילוסופית שמדגימים היטב שהמציאות והדרך לגלות אותה היא מדהימה ויפה גם בלי שנצטרך "לייפות" אותה על ידי פניה לרגש. משום שזה לא פתרון ריאלי בישראל של 2012, הפתרון העדיף בעיני הוא המטרה שלי: לשים את המידע המדויק והנכון במקום זמין לכולם, ולשזור לאורכו ולרוחבו גם פניה לרגש. טקסט שפונה לרגש, אך גם מדייק, הרבה יותר אפקטיבי מגיבוב יבש של עובדות. כך ניתן לענות ליופי ביופי בלי לאבד את הדיוק של תוכן.
אני נהנה מכתיבה יוצרת, גם כשלא מדובר בכתיבת סיפורים או שירים. יש אספקט אמנותי גם בכתיבת מאמר. במקרה שלי, הוא לעתים קרובות יוצא החוצה כסרקזם. האופי הציני שלי כמעט תמיד דומיננטי בכתיבה. יש אנשים שנמשכו לזה, ואחרים שזה הרחיק אותם. יש שיגידו שזה פוגע במטרה שלי, ובחלק מהמאמרים שכתבתי אני מסכים איתם. עדיין, זאת המטרה שלי וזה הרציונאל לה. היא אולי תוביל להורדת מספר השרלטנים, היא אולי תפחית את כמות האנשים שמאמינים להם, והיא אולי לא. הלוואי וכן. עדיין, זה מה שאני עושה בתקווה שזה ישנה משהו.
אני מאוד מזדהה עם התגובה שכתב אתולוגיקה, ואנסה להציע להסתכל על השאלה שהעלית מזווית נוספת.
המטרה צריכה להיות אכן השפעה על המציאות, כלומר כן, המטרה היא להשפיע על החברה, להשפיע על הסובבים אותנו בצורה מעשית. הסיכוי שנצליח בכך לא משנה כלל. אין העובדה שהמטרה לא מושגת בכדי להשפיע על צורת הפעולה שלנו! כיון שאנו לא עושים את מה שאנו עושים כדי להשיג תוצאה מסוימת, אלא כי אנו נהנים מעצם העשייה וחשים כי חובה עלינו לנהוג כך.
אילו מיכם המכירים את הגותו של לייבוביץ' - הספקנות שלנו היא ערך, וככזו, היא אינה נמדדת על פי השפעתה או התאמתה למציאות, אלא החתירה להגשמת הערך היא היא התכלית.
אם המטרה היא להגיע לתוצאה מסוימת - יש דרכים הרבה יותר יעילות כדי להשיג מטרות - טרור ואלימות למשל... שקרים ומניפולציות...
אני מתייחס לספקנות שלי כאל עמדה מוסרית - כשאתה נותן את הסנדוויץ' שלך למישהו רעב אתה יודע שיש עוד מיליוני רעבים שידך אינך משגת להושיעם. ויכול להיות שאותו אדם עצמו יהיה שוב רעב מחר. אתה עוזר לו כי אתה מרגיש שאתה חייב לעזור לו, כי לעזור לו זה "אתה" - זו הגשמתך העצמית (יש שיטענו כי אתה עוזר לו כי זה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך).
כשאני כותב או טוען משהו, אני מרוצה גם אם רק אדם אחד, יושפע מטיעון אחד שהעליתי ....אני עשיתי את שלי. וגם אם לא, לא אכפת לי, אני אחטא לעצמי ולמי שאני ולמה שאני רוצה להיות אם לא אנסה לפחות להשפיע.
איך אומרים לגבי טיולים? - העיקר הוא לא להגיע לנקודת הסיום, העיקר הוא המסע עצמו...