• סיפור על שלולית ועל איש הבננה

    עמית בן-בסט שישי, 16/3/2012, 16:57

    עטיפת הספר מדריך הטרמפיסט לגלקסיהרשומה מיוחדת לקראת הרצועה הספקנית בכנס עולמות.

    בכנס בָּיוֹטָה השני לחיים מלאכותיים שנערך בשנת 1998 נתן סופר המדע הבדיוני המנוח דגלאס אדמס הרצאה. דגלאס אדמס לא היה סופר רגיל. למעשה הוא לא כתב הרבה מאוד. והספרים שהוא כן כתב השתייכו לזן מיוחד. הם היו מלאים בהומור, אבל מאחורי ההומור היתה מחשבה חדה והיו תובנות מבריקות. אדמס התעניין במדע, וזכה להערכה לא מעטה בקרב חובבי מדע רבים. הוא נהג להנחות ואף להשתתף מדי פעם בדיונים שעוסקים בנושאים מדעיים על אף שלא היתה לו השכלה מדעית. וזו גם הסיבה שמצא את עצמו בכנס ביוטה האמור.

    בהרצאתו הנ"ל דן אדמס במקור הרעיון של האל היוצר והוא ניסה להסביר אותו, בין השאר, בעזרת ניסוי מחשבתי[1] קטן ומעניין. תארו לכם שבוקר אחד, אחרי לילה גשום, שלולית קטנה מבורכת לפתע בתודעה כמו אנושית. הדבר הראשון שהשלולית חושבת לעצמה הוא "באיזה עולם מעניין אני מוצאת את עצמי פתאום. חור מעניין שאני מוצאת את עצמי בו. מתאים לי די טוב". ואז היא ממשיכה "למעשה, הוא מתאים לי באופן מושלם. הוא בוודאי נוצר כדי שאני אתקיים בו". והרעיון הזה נטמע כל-כך חזק שגם כאשר השמש עולה ומתחילה לאדות את השלולית, היא לא באמת מודאגת כי העולם הרי נברא במיוחד כדי שהיא תוכל לאכלס את החור שלה. הרגע שבו היא מתאדה לחלוטין, מסיים אדמס בבדיחה אופיינית, ודאי בא לשלולית בהפתעה גמורה.

  • ראשים מברברים

    אורן שעיה שני, 20/2/2012, 21:32

    לקראת ט"ו בשבט האחרון שודרה במהדורת החדשות של ערוץ 10 כתבה צרכנית בנושא פירות יבשים. מטרת הכתבה ראויה – להסביר לצופים שצבעם של רוב הפירות היבשים הססגוניים נובע מהוספת צבעי מאכל מלאכותיים. כאשר מייבשים – לדוגמא - משמש הוא לא נשאר כתום, אלא הופך לחום, ואת זה אנשים לא יקנו. כדי להחזיר לו את הצבע הכתום, היצרנים מוסיפים צבעי מאכל. צבעי המאכל המלאכותיים כנראה זולים יותר מהטבעיים ולכן מועדפים על ידי היצרנים. עד כאן הכול בסדר.

    אלא שכעת נכנס לתמונה 'הראש המדבר' ומסע ההפחדות מתחיל. צבעי המאכל מזיקים ומסוכנים, עלולים לגרום לפריחה בעור, הפרעות עיקול קשות, אלרגיות, כאבי ראש והפרעות קשב וריכוז בילדים. הצבעים עשויים מנפט וגופרית ומשמשים, לא תאמינו, להמסת קרח בכבישים. הצבעים נאסרו לשימוש באירופה אך פה בארץ מפקירים אותנו. בקיצור, סכנת נפשות. אם המומחה אמר אז זה נכון, לא?

  • אתאיזם 2.0: האומנם?

    עמית בן-בסט שני, 13/2/2012, 17:08

    [זוית אחרת על הרצאת אתאיזם 2.0 מתפרסמת בפוסט של דפנה שיזף שמתפרסם במקביל, "אתאיזם 2.0: מה שספקנים יכולים ללמוד אולי מהדת"]

  • אתאיזם 2.0: מה שספקנים יכולים אולי ללמוד מהדת

    דפנה שיזף שני, 13/2/2012, 16:41

    [זוית אחרת על הרצאת אתאיזם 2.0 מתפרסמת בפוסט של עמית בן-בסט שמתפרסם במקביל, "אתאיזם 2.0: האמנם?"]

    Mix & Match
    Mix & Match

    לפני כמה חודשים קראתי מאמר על הבעייתיות של מחקר המח העכשוי. מאמר מעניין, אבל בעייתי. רציתי לדון בו, לנסח את החורים שמצאתי, לקבל אישור, או דווקא להשתכנע שאני טועה. יש תכנים כאלה, שקריאה היא חוויה פסיבית מדי בשבילם. זה הביא אותי לחשוב על המסגרת היהודית של בית המדרש, שבו נפגשים לקריאה משותפת ודיון, עם מורה, וגם ובעיקר ב"חברותות".  לא כמו בתי המדרש החילוניים הרגילים, שבהם לומדים את "ארון הספרים היהודי". (גברים) יהודים "עושים זמן לתורה". מה שמדגדג לי הוא להקים בית מדרש שבו אפשר יהיה "לעשות זמן" לדארווין, פוקו, חומסקי: התוכן פתוח להצעות. מה שחשוב הוא שנגנוב את המסגרת: לימוד קבוע בקבוצות קטנות ובהדרכה, לא בשביל התעודה, אלא מסקרנות ועניין, לשם שמים.

    חשבתי על זה כשצפיתי בהרצאת TED "אתאיזם 2.0" של אלאן דה-בוטון (אד"ב). תמציתה: הדתות הן מוסדות שהתפתחו כדי לתת מענה לצרכים אנושיים. לכן יש בדרכי הפעולה שלהן הבנה פסיכולוגית ששווה להתייחס אליה. ברור שאין אלוהים, שאין תחליפים על-טבעיים אחרים, שעיקרי האמונה לא מעניינים. זה לא אומר שאין בדתות שום דבר מועיל.

  • על הקשר בין פקקי תנועה למטרות התנועה הספקנית (טור דעה)

    אורן שעיה שבת, 21/1/2012, 20:23

    [הרשימה הבאה היא תמליל של הרצאה קצרה בת חמש דקות שהעברתי במסגרת 'הבמה הפתוחה' באירוע ספקנים בפאב תל-אביב בתאריך ה-17.01.12. שימו לב כי טור זה אינו טור מדעי אלא טור דעה. דעתכם אינה כדעתי? מצוין. טקבקו לי את הצורה!]

  • ניסוי באוקופונקטורה מלמד על יעילות השיטה?

    עמית בן-בסט חמישי, 12/1/2012, 16:51

    מחטי דיקור סיני (תמונת אילוסטרציה).

    "מחקר ישראלי: דיקור תורם להצלחת טיפולי פוריות" צועקת הכותרת של כתבה שהתפרסמה לאחרונה במדור הבריאות של ynet. לפי המחקר שנערך על-ידי חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, טיפול בדיקור וברפואה סינית צמחית מסייע לנשים המנסות להכנס להריון בעזרת טיפולי הפריה.

    מי שעוקב אחרי התנועה הספקנית אולי שם לב שאנחנו נוטים להיות ביקורתיים למדי בקשר לאפקטיביות של הרפואה הסינית לסוגיה, ובפרט בקשר לשיטת הדיקור הסיני. מצד שני הטענה העיקרית שמעלים ספקנים נגד רפואה אלטרנטיבית היא שאין מחקרים. איפה המחקרים? אנחנו תמיד שואלים. תראו את המחקרים ונשתכנע. ובכן הנה מחקר. אז בואו נבדוק אותו.

  • חמור קופץ בראש, או איך זה שאני עדיין משלם חשבון חשמל?

    אורן שעיה ראשון, 18/12/2011, 19:26

    פוסט מתוך הבלוג החדש של אורן שעה, עד כדי קבוע

    ב-28 ביוני 1981, ערב הבחירות לכנסת העשירית, התראיין יעקב מרידור (מי שעתיד להיות שר הכלכלה בממשלת מנחם בגין שתקום) לרדיו והכריז כי הוא עובד עם מדען שהמציא מכונה לייצור אנרגיה ביכולת תפוקה אדירה ויעילות גבוהה ממה שהיה ידוע עד אז. הוא הסביר למראיינת: "זה כאילו לקחת נורה רגילה של בית ואת מאירה במנורה הזאת עיר שלמה כמו רמת גן", או כמו שזה ייחרט בזיכרון הקולקטיבי: נורה שתאיר את כל רמת-גן [1].

    ב-23 במרץ 1989 ערכה אוניברסיטת יוטה מסיבת עיתונאים בסולט-לייק סיטי. מטרת ההתכנסות: להכריז בגאון על כך ששני פרופסורים מכובדים לכימיה מהאוניברסיטה, מרטין פליישמן (Fleischmann) וסטנלי פּוֹנס (Pons), גילו מקור אנרגיה בלתי נדלה ושאינו מזהם. הם כינו אותו 'היתוך קר' משום שלטענתם הוא ייצר תהליך של היתוך גרעיני (בדומה למה שמתרחש למשל בשמש) בצורה פשוטה במעבדה.

    אז איך יכול להיות שבסוף שנת 2011 אני עדיין משלם הון תועפות לחברת חשמל על ייצור והובלת חשמל לביתי? על כך ברשימה הבאה.

  • שקרים, שקרים איומים, ואינפוגרפיקה

    קרן לנדסמן שבת, 26/11/2011, 09:23

    ביום שישי האחרון תמונה מ"ישראל היום" החלה להסתובב בפייסבוק שלי. בהיותי עצלנית ידועה לא פתחתי אותה עד שיותר מדי מחברי חלקו את התמונה עם כותרות ציניות ומשעשעות. לאחר שהסתכלתי חשכו עיני, ולא רק בגלל הרקע הכהה.

    צילום מסך מישראל היום

    יש כל כך הרבה עיוותים בגרף העמודות הקטן בתחתית התמונה עד שקשה לדעת מאיפה להתחיל, אבל נתחיל מההתחלה.

  • פינת ההמלצה: ספקנות באבטחת מידע

    דפנה שיזף שישי, 25/11/2011, 21:24

    המבחן האמיתי של הספקן הוא לא בטחינה חוזרת של הנושאים ה"אהובים" עלינו (חיסונים, מיסטיקה, אבולוציה וכו'). המבחן האמיתי הוא היכולת להשתמש ב"ארגז הכלים" הספקני ב"חיים האמיתיים".

    תראו לדוגמה את הבלוג של עפר שיזף (אנגלית), מומחה לאבטחת מידע (וגם, שם המשפחה חושף, אח שלי). עפר מסביר  שאבטחת מידע היא אחד התחומים החמקמקים בהנדסה, שלעוסקים בו מתייחסים כמו גורואים, מדענים בחלוקים לבנים או גאונים פורצי מוסכמות, ושלא ברור אם הוא מבוסס על מידע אמפירי, שכל ישר או פולקלור. שאלות מוכרות לכל ספקן, בתחום לא מוכר.

  • על הזיות ושאר חוויות שלא מן העולם הזה

    גלעד דיאמנט חמישי, 17/11/2011, 21:54

    הזיה (הלוצינציה) היא מצב שבו אדם חווה במצב ערות חוויה שאינה קיימת במציאות (מציאות החיצונית למוחו הכוונה).

    מצבים מעודדי הזיות כוללים: חסך שינה, סמים למיניהם, לחץ פסיכולוגי מתמשך, מיגרנות, חום גבוה, התייבשות, צום ממושך או מצב של חסך חושי (למשל אחרי כמה שעות בצינוק חשוך).

    ההזיה הצנועה שלי: אני זוכר לילה ארור אחד בטירונות. לאחר התשה מצטברת של ימים רבים ומשהו כמו 3 שעות שינה בתחילתו של הלילה, מצאתי את עצמי יושב במגדל שמירה, אי שם בהרי שומרון, כשרק פנס כספית שנמצא בקרבת מקום מאיר את האזור באור כחלחל דלוח. תחושת האחריות מצד אחד והאיומים על ריתוקי שבת מצד שני עשו את שלהם, ואני נאבקתי בשארית כוחותי בשינה שאיימה לעטוף ולאסוף אותי למחוזותיה בכל רגע. צבטתי את עצמי, התנדנדתי מרגל לרגל, ניסיתי ללעוס קצת במבה ולראשונה בחיי נוכחתי כיצד ניתן לבצע את כל הפעילויות הללו ממש מתוך שינה. אני זוכר איך בשלב של חצי הכרה התחילו להופיע סביבי דמויות חיילים אוחזי נשק, ספק זזות ספק פסלי אדם. הזמן כאילו עצר מלכת. לרגעים הבנתי שאלו צללים של עצים או שיחים, ברגעים אחרים הצללים חזרו להיות אנשים חיים.

Pages