פעמים רבות אנו שומעים על מאבקים ירוקים בכלי התקשורת, או שברחוב באים להחתים אותנו על עצומות בעניין. אבל האם עצרנו לשאול את עצמינו על מה באמת המאבק?
זאת השאלה שהייתה בבסיסו של מפגש ספקנים בפאב חיפה, שהתרחש באוקטובר. ד"ר שי שפיר, ביולוג ימי ממכללת אורנים, סיפר לנו על דוגמא מניסיונו האישי לגבי המאבק להוצאת כלובי הדגים ממפרץ אילת.
ונתחיל בכמה פרטים. מדובר בכלובים גדולים תת מימיים בהם גידלו דגים מים תיכון למאכל. הכלובים היו ממוקמים בחלק הצפוני של מפרץ אילת, לא רחוק משפך נחל הערבה, והוקמו שם באמצע שנות ה-90.
במהלך שנות ה-90 התעורר מאבק ציבורי מקיף נגד הכלובים הללו. היות שבכלובים האלו גודלו מספרים גדולים מאד של דגים, הטענה הייתה שהכלובים פוגעים במערכת האקולוגית של מפרץ אילת, בגלל האכלת הדגים, ובעיקר ההפרשות שלהם. באופן פרטני, הארגונים הירוקים (כדוגמת ובעיקר עמותת "צלול") טענו שכלובים הדגים אחראיים (לפחות בחלקם) להתדרדרות מצב שוניות האלמוגים במפרץ. בסופו של דבר הלחץ נשא פרי ובשנת 2008 סולקו הכלובים סופית.
עד כה הארגונים הירוקים, התקשורת ודעת הקהל.
ד"ר שפיר ועמיתיו ביצעו באותה תקופה ניסויי פשוט למדי – הם שתלו אלמוגים מסוימים (משני זנים פופולאריים) בשני מקומות - ליד השונית וליד כלובים הדגים. ואז עקבו אחר הגדילה שלהם לאורך כמה חודשים. התוצאות שהם קיבלו (והוצגו בהרצאה בצורת תמונות וטבלאות) היו הפוכות לטענות המאבק – האלמוגים שגדלו ליד הכלובים גדלו מהר הרבה יותר. ככל הנראה ניתן להסביר עובדה זאת בשל עודף חומרי ההזנה במים סביב כלובים הדגים (שמקורם בהאכלת הדגים). למעשה, התוצאות היו כל כך טובות, שהם ייסדו ליד כלובים הדגים משתלה של אלמוגים, שחלקם אח"כ נשתלו על השונית ועד היום גדלים יפה. דרך אגב, ההסבר האלטרנטיבי של ד"ר שפיר למצבה הגרוע של השונית היה פשוט ומוכר – נזק שנגרם על ידי צוללים.
סופו של הסיפור ידוע - הכלובים סולקו ממפרץ אילת וככל הנראה ללחץ הציבורי היה משקל רב בעניין (אם כי היו מעורבים גם, ככל הנראה, שיקולים פוליטיים, כרגיל במקומותינו).
עבורי, ההרצאה המעניינת הזאת נשאה שני לקחים.
ראשית, ללא קשר אם הניסויים היו חד משמעיים (ועל כך ניתן להתווכח), הם היו הניסויים היחידים שבוצעו כדי לבדוק את הטענה שכלובים פוגעים באלמוגים והם הראו שהתשובה לכך היא שלילית. למרות זאת, הן בציבור, הן בתקשורת ואפילו בקרב חלק מהחוקרים השתרשה קונספציה כי כלובים הדגים פוגעים בשונית ויש להעלים אותם. זו דוגמא מצוינת כיצד עובדות וניסויים הולכים לאיבוד בדיון הציבורי.
שנית – מסקנה שהיא אולי טריוויאלית אבל אחת שאנו נוטים לשכוח. הדוגמא הזאת מזכירה לנו שראוי להפעיל כלים ספקניים גם שאנו נתקלים במאבקים למען מטרות ראויות, כגון מטרות "ירוקות". ספקנות היא דרך חיים, ולא רק כלי להתגונן מרמאים.
לקריאה נוספת:
מאמר של ד"ר שפיר המכיל את אותם פרטים, פחות או יותר, שהעביר בהרצאה.
- כאן אפשר לראות את דו"ח הועדה הבינלאומית שבחנה את הסוגיה. דרך אגב, מעיון קצר בו ברור שאמנם יש המלצה להעביר את גידול הדגים ליבשה, אך בהחלט לא נקבע שהם מסכנים את השונית. מה שכן מומלץ בדו"ח הוא לא להגדיל את הכלובים ומכאן עתידה של החקלאות הימית כולה נמצא על היבשה, בכל מקרה. דרך אגב, הדו"ח מקיף הרבה יותר מסוגיית כלובי הדגים בלבד ואני יכול רק לנחש שחוץ מעניין הכלובים (שלהוצאתם נקבע לוח זמן ארוך הרבה יותר מזה שיושם) לא התממשו רוב המלצותיה.