בפאנל הספקנים שהתקיים לאחרונה בפסטיבל אייקון עלתה שאלה שחברי הפאנל הודו שקשה לענות עליה תשובה משכנעת: איך ספקנים יודעים על מי לסמוך? למה הם סומכים על מדענים ולא על רבנים, על רופאים ולא על הומאופתים, על אסטרונומים ולא על אסטרולוגים? להלכה התשובה הפשוטה צריכה להיות "כי בדקנו ווידאנו שהראיות נמצאות בצד שאנחנו תומכים בו". אבל במציאות שיקולים שונים לא תמיד מאפשרים לתת את התשובה הזו. ראשית כל יש בעיות אוביקטיביות. לא תמיד יש לנו את הכלים והידע לבחון תאוריה או לחזור על ניסויים. כשרובנו מדברים על מכניקת הקוונטים או תורת המיתרים, אנחנו עושים מתוך אמון בקהילות המדעיות שחוקרות אותן, פשוט כי המתמטיקה הכרוכה בהבנת תורות אלה גדולה על רוב בני התמותה. שנית, יש שיקולים פרקטיים. יש תחומים שרובנו מסוגלים לחקור, אבל מספרם העצום ומגבלות הזמן מונעים אף מהספקן השקדן ביותר לחקור ביסודיות את כולם. גם אנחנו פה בשפינוזה סומכים לעתים קרובות על אחדים מבינינו שבדקו עבורנו את הטענות שמאחורי תופעות מיסטיות, עב"מים או רפואה אלטרנטיבית.
מכאן נראה שיוצא שספקנים הם בעצמם מאמינים לא קטנים. זו השאלה שנשאלה בפאנל, ואת תשובתי לשאלה זו (המבוססת בין השאר על התשובות שנתנו חברי הפאנל) אנסה לנסח כאן.
ובכן התשובה היא שאמון אינו אמונה. אמנם רבים נותנים אמון ללא גבול ללא סיבה מוצדקת. אך את אמון הספקן צריך להרוויח ביושר, וגם כאשר הוא ניתן, הוא ניתן בערבון מוגבל. ולספקנים יש סיבות טובות מאוד לתת יותר אמון במדע ואיש ברעהו, מאשר באנשים לא מוכרים שטוענים טענות משונות.
קודם כל המדע. גם אם הספקן לא בקיא במחקר בתחום מדעי ספציפי, עומדות לזכות המדע שתי תכונות המזכות אותו בקרדיט מבחינת הספקן. ראשית, למדע רקורד מרשים של הצלחות לא ניתנות לערעור. המדע הביא אותנו לירח, קירב בין קצוות תבל, האריך את תוחלת החיים הממוצעת בעשרות שנים וכו'. שנית, הספקן מכיר את העקרונות שעליהם המדע עובד, ואלה כוללים חשיבה ביקורתית רציונלית ופתיחות לביקורת. הוא יודע שגם אם מכניקת הקוונטים נשגבת מבינתו, מלא העולם פיסיקאים ופיסיקאיות אשר ישמחו לעוט על כל טעות בתאוריות המקובלות ולתקנה, כי כך בין השאר זוכים להצלחה בקהילה המדעית. המדע אם כן זכאי לאמון כדרך ידיעה, ואם הספקן מוצא שקיים קונצנזוס מדעי מגובה במחקרים לגבי נכונותה של טענה מסוימת, זוהי סיבה לא רעה בשבילו להניח שהקונצנזוס הזה מייצג ככל הנראה עמדה נכונה.
גם לְספקנים האחרים יש סיבה לתת מידה מסוימת של קרדיט. הסיבה למתן הקרדיט היא שהספקן, בהיכרותו עם רעיו הספקנים, לומד להכיר בכך שמלבד העובדה שהם ראויים לאמון במובן שהם לא ישקרו לו (תחושה שהוא חש גם לגבי ידידים לא ספקנים), הם גם ראויים לאמון בטענותיהם, וזאת משום שהם קיבלו על עצמם את שיטת החשיבה הביקורתית שקיבל גם הוא על עצמו. אני יודע שספקנים אחרים נוטים שלא לקבל טענות ללא סיבה מספקת, ודבר זה מעלה את אמינות דבריהם בעיני, במידת מה, בעיקר אם הם אומרים בפירוש "בדקתי בעצמי, וכך הדבר".
ראוי לציין כי מידה זו היא פחותה מזו שנותנים לתהליך המדעי ככלל. אמון זה רחוק מלהיות מוחלט (גם הספקן המפורסם והמוצלח ביותר הוא רק אדם אחד). אך הוא מספיק כדי להעדיף את בדיקתם של ספקנים מוכרים על פני טענות חשודות ממקור לא מוכר, או מוכר לרעה. לא הייתי ממהר להאמין בלי לבדוק אם אחד מחברי לאתר זה היה פתאום מכריז שהוא חזה בחללית חיזרית, אך אני בהחלט מקבל את הבדיקות שלהם לגבי שיטות טיפול אלטרנטיביות, שגם כך חשודות בעיני.
תגובות
מעולה! בדיוק מה שרציתי לכתוב, רק מנוסח הרבה יותר טוב.
הייתי בפאנל ולא הצלחתי להגיב כי לא מצאתי את הניסוח המדויק, אבל אחרי שהלכתי עם השאלה הזו בראש מספר ימים יש לי תשובה עבורה, אני ספקן כלפי מה שמצריך אמונה, הומאופטיה? אני צריך להאמין שהמים זוכרים כי זה לא עומד במחקר מדעי, חייזרים אני חייב להאמין, כי עדיין אין שום עדות אחרת. תיאוריות קוספירציה לגבי כל אחת מהאמונות האלו (אלטרנטיבות לרפואה שלא מקבלות עידוד מהמחקר המדעי, קרינת סלולארי שלא מספרים לנו כי חברות הסלולאר משתיקות את זה וכו') אני חייב להאמין שאלפי אנשים בחברות ענק ששיחדו את המימשל והמדענים יודעים על כך ולא מספרים....
הרופא שלי? אני לא צריך אמונה בכדי לקבל את מה שהוא אומר, אני יודע שמאחורי מה שהוא אומר יש מדע שביסס את דבריו במשך המון שנים ומחקרים וניסויים, ואם אפנה לרופא אחר לקבלת חוו"ד שניה הוא יסתמך בדיוק על אותן בדיקות רק שיתכן והוא יראה משהו חדש שהקודם לא ראה (תנסו לקבל חוו"ד שניה ממרפא אלטרנטיבי לרפואה... אפילו אם שניהם מאותו תחום אלטרנטיבי, עדיין הם כל-כך לא באותו כיוון שזה מביך)
היה נהדר באייקון, וההרצאה של דפנה "איך לקרוא עיתון...." הייתה נהדרת. זה מש שנדרש בדיוק, להראות איך בכל התמודדות עם "מחקר" מדעי העיתונות הולכת לכיוונים שמעניינים אותה ולאו דווקא לאמת המדעית ומסירתה באופן מדויק. (הדוגמא של הכדורגלנים הייתה משעשעת מאוד בעיני)
אני מסכים ורוצה להוסיף:
האנשים שאנחנו סומכים אליהם לא יהססו להציג בפנינו את מקורות המידע שלהם ואת הלבטים שלהם, והם יסייגו את דבריהם כאשר ישמיעו את דעתם האישית.
בנוסף, אנחנו סומכים עליהם בערבון מוגבל בלבד ולא מוותרים על החשיבה הביקורתית שלנו, ומדי פעם נבדוק את דבריהם, נתעמת עם מסקנותיהם (אפילו בפניהם), ונעמיד אותם על טעותם אם נצטרך.
זאת שאלה מעניינת שגם שאלתי את עצמי ושאלו אותי בויכוחים (בלי קשר לפאנל שבו לא נכחתי). אהבתי את התשובה הממצה "אמון אינו אמונה. את אמון הספקן צריך להרוויח ביושר, וגם כאשר הוא ניתן, הוא ניתן בערבון מוגבל" ואני אשתמש בה להבא.
לא חושבת שאני "סומכת" על מישהו שמגדיר את עצמו כספקן מאשר מישהו... שלא. אני מודעת לעובדה שהמדע היא הדרך הטובה ביותר כרגע להתמודד עם המציאות, ואני סומכת (פחות או יותר) על היכולת שלי להבין טקסט מדעי. כולנו עושים טעויות כי אנחנו אנושיים, גם בן אדם הכי ספקן בעולם יכול להבין לא נכון ממצא כזה או אחר וכתוצאה מכך לשגות. או פשוט להתבצר בעובדה ו"להתעלם" ממצאים כאלה או אחרים. או "לייפות" אותם. אני לא חושבת שאנחנו צריכים לסמוך על אנשים (מדענים או otherwise) אלא על עובדות. אבל ניראה לי שאנחנו מסכימים שלא תמיד זה אפשרי.
הפתרון האידאלי הוא כמובן להכיר מחקרים הומואפתיים, להכיר מחקרים, להכיר את השיטה המדעית - לפחות את הבסיס ולהיות מסוגלים לנווט בעולם הזה של תיאוריות, ממצאים וp value.
מן הסתם זה לא מתאפשר לכולם ולא בכל תחום. כמו שאמרת, לא משנה כמה מאמרים אקרא על פיזיקה, רוב הסיכויים שלא אבין הרבה. במקרה כזה באמת אין ברירה אלא לסמוך על הקהילה המדעית שתבקר את עצמה.
יפה, רק כדי להיות מעט יותר ספציפיים יש לנו כלים לא רעים להערכת מידע. אחד, פירסומים בכתבי עת נחשבים. ההבחנה הראשונית היא כמובן בין כתבי עת שעברו שיפוט לאלו שלא, אבל בתחומים רבים אפשר לפרסם דברים לא הכי מבוססים בכתבי עת זניחים למרות שגם הם לכאורה עברו שיפוט עמיתים. לכל תחום יש את כתבי העת הנחשבים שלו ולא קשה להגיע אליהם. שניים, כשיש פירסומים שנראים סותרים צריך לחפש מטא אנליזות או מאמרי סקירה על הנושא. אלו המאמרים הכי טובים שסוקרים מחקרים רבים בנושא מסוים. אפשר להבין באופן כללי מה כתוב במאמרים הללו גם אם אנחנו לא מומחים גדולים בתחום. דבר שלישי שאפשר לעשות הוא לפנות לאתרים אמינים. אתרים כאלו יכולים להיות אתרי ספקנים, אתרים כמו מילון הספקנים או אתרי האגודות המרכזיות, אבל הם גם יכולים אתרים של האגודות המדעיות הרלוונטיות. אגודות כמו האגודה הפסיכולוגית האמריקאית או האגודה האמריקאית לחקר הסרטן מלאים במידע בסיסי על הרבה נושאים שכיחים. הם מוציאים גם כל מיני דוחות שאפשר לקרוא.
דבר נוסף זה לשאול אצל מי שמעלה טענות כלשהן שתי שאלות בסיסיות: על מה אתה בדיוק מתבסס בטענות שלך? מה יגרום לך לשנות את דעתך? שרלטנים ואנשים אנטי מדעיים יספקו מקורות מפוקפקים ולא יספקו שום מבחן רציני שאפשר יהיה דרכו להפריך את הטענות שלהם. אצל מי שטוען טענות מדעיות, לרוב יוכל לספק מידע מלא על המקורות שלו.
דבר אחרון (או אולי ראשון) זה פשוט לקרוא את הטענות של שני הצדדים בויכוח. ברוב מוחלט של המקרים כמועלית טענה אנטי מדעית כלשהיא אפשר לזהות די בקלות את הז'ארגון הפסבדו מדעי ויש מספיק מחקרים ואתרים שמתייחסים לאותה טענה. כלומר, בהרבה מקרים אפילו לא חייבים להבין את המהות אלא אפשר להתרשם מהסגנון. בנוסף כמובן אפשר לנסות להבין מה בדיוק טוענים שני הצדדים ואני חושב שברוב המקרים כשיש קונצנזוס מדעי רחב קל לראות את זה.
פתחתי שאלה ב"שואלים ועונים" בנושא הזה: איך יודעים אם לסמוך על מישהו?
המטרה של השאלה היא לאסוף את העצות שלכם להתייחסות ספקנית וביקורתית לטענות, כשהידע שלנו בנושא ו/או הרצון שלנו להשקיע בנושא מוגבלים.
אתם מוזמנים להמשיך את הדיון שם.
קישור לשאלה ב"שואלים ועונים".
תמיד צריך להיזהר שלא להגיע למצב של לא לסמוך על אף אחד. זה מצב שעלול להיות בלתי נסבל. גם ככה חלקינו מפקפקים בהחלטות שלנו באופן די קבוע, הדבר האחרון שמישהו כזה צריך זה לחשוש שאף אחד לא יודע על מה הוא מדבר.
דרך מהירה לפרנויה? :-) אני חושבת שקיצוניות היא אף פעם לא דבר טוב. קצת ספק אף פעם לא מזיק אבל ברור שלא כדאי להגזים.
אתחיל בכך שלמרות שזה אולי לא נראה כך, אני בסך הכל מסכים עם עמית.
ובכל זאת...
אני יכול לקבל את האמירות כשמתיחסים לפיזיקה ואולי גם לכימיה. גם שם יש המון בעיות בעיני, אבל ניחא. אבל כשמתייחסים למדעים אחרים - לסמוך על הקהילה המדעית דומה בעיני ללסמוך על רבנים. אולי בממוצע הקהילה המדעית יותר טובה, אבל זה הבדל כמותי ולא מהותי בעיני.
סתם כמה דוגמאות -
אני מניח שרוב מי שהגיב פה מכיר את הסיפור של המאמר הבריטי נגד החיסונים, שהתפרסם בכתב עת נחשב ולאחר כמה שנים וביקורת ציבורית נגנז וכמעט הוכחש. אני בטוח שכמוהו יש עוד המון מאמרים שפשוט לא עברו התקפה ציבורית כזו קשה. חוקרת בתחום הריפוי בעיסוק אמרה לי לא מזמן שמעבר לבעיות צפויות של להטוטי סטטיסטיקה וכו', היא מגלה עכשיו שכל מיני מחקרים נחשבים שעשו אצלם במחלקה לפני 20-40 שנים סובלים מבעיה חמורה של שגיאות בהזנת הנתונים. ואף אחד לא טרח לבדוק ולא גילה את זה עד עכשיו. ואם נטען שבסוף זה בכל זאת מתגלה - אנחנו לא מחכים עשרות שנים כדי לקבל מחקר כזה או אחר ולסמוך על תוצאותיו.
האמירה שמדענים יוכלו להגיד מה יגרום להם לשנות דעתם גם היא בעייתית מאוד בעיני. ראשית, אם נסכים לכנות את הכלכלה "מדע" ואת הכלכלנים "מדענים" הרי שהאמירה הזו לא תקפה לגביהם (המשבר האחרון הוא דוגמה מובהקת בעיני). ואפילו אם נלך לתחום כמו פיזיקה, בלימודי התואר הראשון שלי, כמעט כל דו"חות הניסוי שעשיתי עיקרם היה להסביר מדוע הבעיה נעוצה היתה בניסוי עצמו ולא בתיאוריה. כמובן שיש בכך היגיון, אבל הקלות שבה זה נעשה והחינוך הקלוקל שניתן למדענים הצעירים נראה לי שמובילים בדיוק להלך החשיבה שהיינו רוצים שמדענים ימנעו ממנו.
אשר לאמירה שבתחומי המדע "מלא העולם פיסיקאים ופיסיקאיות אשר ישמחו לעוט על כל טעות בתאוריות המקובלות ולתקנה, כי כך בין השאר זוכים להצלחה בקהילה המדעית" - אני לא יודע מי מכם פרסם אי פעם מאמר ביקורת על טענות מקובלות, אבל מהניסיון של הסובבים אותי הדבר לא פשוט, במיוחד בשני מצבים מנוגדים - כאשר מדובר בתיאוריות מבוססות ווותיקות שכבר נבנו על גבן הררי תיאוריות ונוסחאות וכן כאשר מדובר בתיאוריות חדשות ומובילות שיש קומץ קטן של אנשים שמבינים בתחום. סתם לדוגמה, שמעתי לא מזמן על מישהי שמנסה לפרסם מאמר בתחום מסוים שדי קוטל את התיאוריה המובילה באותו תחום. יש כ-10 אנשים שנחשבים למובילים בתחום בעולם, והם כולם תלמידיו של הוגה התיאוריה המקורית. בינתיים כל כתב עת נחשב שאליו שלחה את מאמרה הפנה אותו לביקורת לאחד מאותם אנשים. כמובן שהיא לא הצליחה לפרסם...
טוב, זה מתחיל להתארך ולא התכוונתי לכתוב מגילה אז אסיים בסיפור קטן (סתם כי בא לי). לפני כמה שנים נכחתי בפגישה בין שני צ'יפים אינדיאנים קנדיים (שנראים אירופאים לכל דבר, אבל הם בכל זאת מנהיגים את הקהילה האינדיאנית המקומית) לבין נציגי הממשלה של בריטיש קולומביה. ואחד הצ'יפים התלונן שכדי לתת להם רישיון ציד עושים סקרים על כמות הקריבו באיזור ולא מתייעצים איתם בנושא. לדבריו, פעם שנה מגיעה משלחת של ביולוגים שלא הרבו לבקר שם, מתיישבים ביער, ורושמים כמה קריבו הם ראו. אח"כ עושים הערכה סטטיסטית לפי גודל השטח, מספר הקריבו, הזמן שהם היו שם וכו' ומגיעים לאיזה מספר. לעומת זאת, אמר הצ'יף, אם הייתם שואלים אותנו, היינו מציעים לכם לבוא בסתיו. אז כל הקריבו יוצאים מהיער למישורים הסמוכים, ואפשר לראות בדיוק כמה יש. רוצה לומר, אמנם אין להם בקהילה האינדיאנית כלים סטטיסטיים פורמלים ואין הם יודעים שגיאת מדידה מהי; אבל כשהם אומרים שאם הבונים סוכרים את הנהר כבר בנקודה גבוהה יחסית, הולך להיות חורף קשה במיוחד, אני נוטה לקבל את דבריהם - מגבים אותם 10,000 שנים של שרידה באיזור בחורפים של -20 מעלות.
טוב, אז יש לי עוד הרבה דוגמאות ואין לי כל כך מסקנות אבל באמת שזהו להפעם
@תומר:
הנקודה האחרונה שהעלת היא מאד (מאד) בעייתית.
זה נכון שלשאנשים שחיים כציידים-לקטים, או באמצעות חקלאות פרימיטיבית, יש היכרות עם תופעות טבע מסוימות ברמה שאין "לנו"(*). אבל במקביל יש להם גם הרבה אמונות על-טבעיות שאין להן שום קשר למציאות. הדרך שבה האינדיאני מזהה את הקשר בין הסכרים של הבונים לבין החורף שיבוא אחריהם, זהה לדרך שבה הוא מזהה את הקשר בין הקונפיגורציה של הכוכבים (לדוגמה) לבין החורף שיבוא אחריהם. מה שצריך לעשות הוא להקשיב לידע/אמונות האלה של הילידים, ואז לבדוק אותם בכלים מדעיים/ביקורתיים, בשביל להבחין בין אלה שמדברים על המציאות לבין אלה שלא.
(*) (יש סיפור מפורסם על התושבים הילידיים של איי אנדמן שידעו לזהות שאחרי נסיגת המים מהחוף יבוא גל גדול, וכמעט ולא נפגעו מהצונמי של 2004; מצד שני יש גם סיפור מפורסם על ילדה בריטית שלמדה את זה בבית-בספר והצילה את כל האנשים שהיו על החוף שבו חפשה משפחתה בתאילנד).
צר לי, אך לפי הגדרתך, גם אם אתה ספקן - אתה עדיין מאמין. אתה מאמין בחשיבה ביקורתית ככלי שיכול לתת לך תשובות לכל דבר. זאת בעוד יש כאלו שמאמינים שחשיבה ביקורתית אינה תקפה לגבי נקודה מסוימת (כמו אלוהים לדוגמה), ויש לקבל אותה ולא לפקפק בה. השאלה היא האם אצלך הנקודה הזו היא החשיבה הביקורתית עצמה.
ראשית, לעוזי - לא ברור לי למה צר לך, ובכל מקרה אני לא בטוח שאני מגדיר את עצמי כספקן - אני לא כל כך אוהב הגדרות כאלה, ואני גם לא בטוח לחלוטין שאני יודע למה הכוונה בספקן. בכל מקרה, אני בדרך כלל מאמין למה שנראה לי אמין ולא מאמין למה שלא נראה לי אמין. ובד"כ (אם כי כמובן לא תמיד) מה שנראה לי אמין זה מה שהולך יחד עם תחושות הבטן שלי ולא נגדן בלי קשר כל כך למי אמר את זה.
ולדפנה - אני מסכים שהנקודה האחרונה היא מאוד (מאוד) בעייתית (אם כי אני חושב שזאת שלפניה בעייתית לא פחות). אבל קודם כל נדמה לי שיש לך דיעות קדומות אך מוצקות על תפישת העולם האינדיאנית (לי הם דווקא הסבירו שהבונים מרגישים שמפלס המים ירד או עלה וזה מצביע על כמות השלג בהרים שמעל בסיס הנחלים או משהו כזה - ולא אכפת לי אם ההסבר שהם חשבו עליו נכון או לא). ודבר שני, ברגע שהכלים המדעיים כוללים סטטיסטיקה - אני בבעיה. אני אישית מחשיב סטטיסטיקה ברמה דומה לאסטרולוגיה. לא למדתי מספיק על סטטיסטיקה, אבל מהמעט שלמדתי הדברים נראו לי שרירותיים למדי (למשל מדדי מובהקות) ובעלי מאפיינים שהוזכרו לעיל כבעלי ניחוח שרלטני (למשל עצם המינוח "מובהק", אמירה כמו 63% שירד גשם מחר וכו'). ואגב, הסלידה שלי מתחזקת עוד יותר כשמדברים על מטא אנליזות כמו שהוזכרו לעיל ומבצעים להטוטי סטטיסטיקה.
שתי נקודות נוספות בגנות הסטטיסטיקה (למרות שזה לא היה ממש הנושא אבל כשאני מתחיל בזה קשה לי להפסיק):
שנה שעברה שמעתי מאחת המרצות על ספר שנכתב על ידי כלכלן בעל שם עולמי ועיקרו בחינה של הגורמים לצמיחה והתפתחות. במהלך הספר הוא מפתח מאוד את התיאוריה הבאה: כשנעים צפונה (דרומה) האקלים משתנה בקיצוניות. לעומת זאת, תנועה מערבה (מזרחה) לא משנה מאוד את האקלים. ולכן, צמחים יכולים לנדוד לאורך אותו קו רוחב. גלגולו של העקרון הזה מביא אותו למסקנה שיבשות שבנויות על ציר מזרח-מערב יתפתחו מהר יותר ומוצלח יותר מיבשות שבנויות על ציר צפון-דרום. לדעתי יבשת אחת שבנויה מזרח-מערב ושתיים-שלוש יבשות שבנויות צפון-דרום זה לא מספיק כדי לבנות תיאוריה כזו. ובטח שאין איך לבנות ניסוי מדעי ולקבל או לפסול אותה.
נקודה שניה - קראתי היום שממש בימים אלו הסתיים סקר ביולוגי שנמשך 10 שנים ומסקנתו: יש כמיליון מינים בים. אז נכון שקראתי רק את הדיווחים העיתונאיים, אבל אני בטוח שהסקר הזה עשה שימוש מאוד נרחב בסטטיסטיקה, ושיש מלא פרמטרים אקראיים שהובילו לאמירה הזו.
טוב, שוב גוללתי יותר מדי. סליחה.
ואני מקווה שאף סטטיסטיקאי לא קורא את זה...
@תומר: התגובות מתארכות ונדמה לי שאף אחד חוץ מכותביהם (אנחנו) לא הולך לקרוא אותן לעמקן. בכל זאת, אני חושבת שהמשפט "סטטיסטיקה היא כמו אסטרולוגיה" היא משפט מאד בעייתי, והייתי רוצה להבין יותר למה אתה מתכוון בזה.
אני רק רוצה להבהיר שאין לי שום דבר נגד אינדיאנים. אולי הניסוח שלי היה כושל, לא התכוונתי להעליב אף אחד באופן ספיציפי. אני חושבת שכולנו עושים טעויות באופן שבו אנחנו מפרשים את העולם, ושהדרך היחידה להמנע מהטעויות האלה ולהבדיל בין קשרים נכונים (מים נסוגים וצונמי) ולא נכונים (כוכבים והתנהגות אנושית) היא חקירה שיטתית. אין לי שום מושג לאיזה משתי הקטגוריות האלה נופל הסיפור של הבונים.
וה"תאוריה" שאתה מתאר לגבי היבשות לקוחה מהספר "רובים, חיידקים ופלדה" של ג'ראד דיימונד, שהומלץ פה בעבר. אני לא חושבת שדיימונד מתיימר להפעיל כלים סטטיסטיים בעניין הזה.
תומר, לא כל הטעויות במאמרים מתגלות כי יש הרבה מאוד מאמרים זניחים שלאיש לא איכפת מהם. אבל ברגע שיש עניין בתוצאות של מאמר מסוים אז מנסים לשחזר אותו ואז אם יש שגיאות (במכוון או בטעות) הדברים מתגלים. גם חשוב לזכור שטכניקות מחקר וסטטיסטיקות השתפרו מאוד ב50 שנה האחרונות אז קשה לבקר מאמרים מהעבר על פי המתודולוגיות הידועות היום.
בנוגע לחברות של ציידים לקטים. אז כן, יש להם הרבה אינטואיציות טובות ויוריסטיקות חשיבה שעוזרות להם להתמודד עם החיים בנישה האקולוגית שלהם אבל זה לא אומר שהם יודעים הכל ובטח הם טועים הרבה בייחוס מנגנוני סיבה ותוצאה. סיפור מפורסם של מלינובסקי שערך מחקרים בפפואה ניו גיני זה שהילידים לא ידעו את הקשר בין יחסי מין להיריון. מלינובסקי ניסה להסביר את הקשר הזה לאנשים אבל אז אחד מהם התפרץ ואמר שהוא שהה לא היה באותו המקום עם אישתו במשך שנה והנה, למרות זאת היא נכנסה להיריון אז זה בטח התערבות אלוהית.
תומר, אתה מפגין חוסר ידע משווע בנוגע לסטטיסטיקה ולמושגים כמו מטא אנליזות ומובהקות. איך אתה בכלל יכול להקביל אותה לאסטרולוגיה כשאנחנו יודעים שאסטרולוגיה לא עובדת בגלל מחקרים סטטיסטיים שמראים שהתחזיות של אסטרולוגים לא שונים מתחזיות אקראיות? אתה מדבר בביטחון רב על דברים שאין לך שום ידע בהם, צר לי (למשל קביעות שרירותיות שעורכי מחקר מסוים השתמשו בפרמטרים אקראיים).
@גיל: כדי לשמור על טון ידידותי בדיון, אני מציעה לא להניח במה יש למשתתפים בו ידע ובמה אין להם, ולהסתפק בהתייחסות קונקרטיות לטענות שהם כותבים.
אני לא מניח כלום, הוא זה שמניח. הוא כתב "אני בטוח שהסקר הזה עשה שימוש מאוד נרחב בסטטיסטיקה, ושיש מלא פרמטרים אקראיים שהובילו לאמירה הזו." זו אמירה חסרת אחריות לטעמי. בנוסף, לומר את הדברים הבאים: " אני אישית מחשיב סטטיסטיקה ברמה דומה לאסטרולוגיה. לא למדתי מספיק על סטטיסטיקה, אבל מהמעט שלמדתי הדברים נראו לי שרירותיים למדי (למשל מדדי מובהקות) ובעלי מאפיינים שהוזכרו לעיל כבעלי ניחוח שרלטני (למשל עצם המינוח "מובהק", אמירה כמו 63% שירד גשם מחר וכו'). ואגב, הסלידה שלי מתחזקת עוד יותר כשמדברים על מטא אנליזות כמו שהוזכרו לעיל ומבצעים להטוטי סטטיסטיקה." מצביע על חוסר ידע בסיסי בסטטיטיקה (שהוא עצמו מודה בה). אז למה לומר דברים בכזו נחרצות כשהם בבירור לא נכונים?
"אני יודע שספקנים אחרים נוטים שלא לקבל טענות ללא סיבה מספקת, ודבר זה מעלה את אמינות דבריהם בעיני, במידת מה, בעיקר אם הם אומרים בפירוש "בדקתי בעצמי, וכך הדבר"."
זה יפה, כי בדקתי בעצמי הומאופתיה והיא עובדת עבורי (לא התעניינתי במחקרים מדעיים בנושא), במובן זה החווייה האישית היא כל מה שדרוש עבורי במקרה המסויים שלי. בדקתי עבורי וזה עובד. איפה זה מעמיד אותי מבחינת ספקנות וחשיבה ביקורתית לעומת מי שפוסל על פי אמונה (טוב, בסדר, אמון)? האם הייתי ספקן יותר לו הייתי פוסל על אף החוויה האישית שלי (ובניגוד למה שכתבת למעלה) רק מפני שזה הבון טון באגודת הספקנים?
האם בכניסה לאגודה עלי להפקיד את החשיבה הרציונאלית והביקורתית ולקבל אותן בחזרה בשינויים המתאימים אחרי שסוננו כל מחשבות הכפירה (הראציונליות, כמובן)?
נסיון אישי הוא מדד די איום לדברים כאלה. כל מה שהיתה לך חוויה חיובית עם הומאופתיה מוכיח זה שהיתה לך חוויה חיובית עם הומאופתיה. זה לא מוכיח שההומאופתיה עובדת, ואפילו לא שהיא עובדת בשבילך. רק שאתה חושב שהיא עובדת בשבילך בגלל החוויה שלך, כמו בבדיחה על זה שהיתה לו שפעת ובמקום לשבת בבית חולה שבוע הוא לקח תרופת קסם והבריא תוך שבעה ימים.
אף-אחד לא אומר שאתה צריך להפקיד את החשיבה הרציונלית. להפך. אני מאמין שכולם פה מעודדים אותך להשתמש בה, במקום לסמוך על חוויה אישית מהזכרון ועל כשלי החשיבה האנושית. אף-אחד גם לא אומר לך שאתה חייב להאמין לנו. להפך. אתה יותר ממוזמן לבחון את הספרות בחינה יסודית. זה אפילו עדיף. מה שהפוסט אומר הוא שמציאותית לא ניתן לבדוק הכל, ולכן לפעמים צריך להסתפק ב-next best thing. אבל אם אתה רוצה, אתה בהחלט מוזמן לבדוק לעומק.