סיפור על שלולית ועל איש הבננה
רשומה מיוחדת לקראת הרצועה הספקנית בכנס עולמות.
בכנס בָּיוֹטָה השני לחיים מלאכותיים שנערך בשנת 1998 נתן סופר המדע הבדיוני המנוח דגלאס אדמס הרצאה. דגלאס אדמס לא היה סופר רגיל. למעשה הוא לא כתב הרבה מאוד. והספרים שהוא כן כתב השתייכו לזן מיוחד. הם היו מלאים בהומור, אבל מאחורי ההומור היתה מחשבה חדה והיו תובנות מבריקות. אדמס התעניין במדע, וזכה להערכה לא מעטה בקרב חובבי מדע רבים. הוא נהג להנחות ואף להשתתף מדי פעם בדיונים שעוסקים בנושאים מדעיים על אף שלא היתה לו השכלה מדעית. וזו גם הסיבה שמצא את עצמו בכנס ביוטה האמור.
בהרצאתו הנ"ל דן אדמס במקור הרעיון של האל היוצר והוא ניסה להסביר אותו, בין השאר, בעזרת ניסוי מחשבתי[1] קטן ומעניין. תארו לכם שבוקר אחד, אחרי לילה גשום, שלולית קטנה מבורכת לפתע בתודעה כמו אנושית. הדבר הראשון שהשלולית חושבת לעצמה הוא "באיזה עולם מעניין אני מוצאת את עצמי פתאום. חור מעניין שאני מוצאת את עצמי בו. מתאים לי די טוב". ואז היא ממשיכה "למעשה, הוא מתאים לי באופן מושלם. הוא בוודאי נוצר כדי שאני אתקיים בו". והרעיון הזה נטמע כל-כך חזק שגם כאשר השמש עולה ומתחילה לאדות את השלולית, היא לא באמת מודאגת כי העולם הרי נברא במיוחד כדי שהיא תוכל לאכלס את החור שלה. הרגע שבו היא מתאדה לחלוטין, מסיים אדמס בבדיחה אופיינית, ודאי בא לשלולית בהפתעה גמורה.
