בפוסט הקודם שלי בשפינוזה כתבתי על מחקר שהראה - אולי - שתפילה רטרואקטיבית משפרת את סיכויי ההחלמה. בתגובות לפוסט חזרה והופיעה הצעה אחת: פשוט מאד, צריך לחזור על הניסוי. סביר שהיה פה איזה "פלוק", רעש סטטיסטי. בפעם הבאה שנעשה את הניסוי זה לא ייקרה. ואחרי כמה חזרות, נוכל להשתכנע בכך שתוצאות הניסוי הראשון היו מקריות, ובא לציון גואל.
הרפלקס כמובן נכון. הדרך המדעית להתמודד עם תוצאות מפתיעות של ניסוי היא לחזור על הניסוי, ולראות אם התוצאות חוזרות על עצמן. בעיקרון.
ניסוי התפילה הרטרואקטיבית שתארתי היה ניסוי זול למדי וללא שאלות אתיות מעיקות. אבל רוב הניסויים הקליניים אינם כאלה. ניסויים עולים כסף וגוזלים זמן וכח אדם. לא פחות חשוב, ברוב המקרים הם כרוכים בשאלות מוסריות. הניסוי יכול לגרום נזק, לדוגמה, בכך שהוא מונע מהנחקרים טיפולים אחרים, אפקטיביים יותר, או בכך שהוא מעמיס עליהם פרוצדורות מיותרות.
ואין לזה סוף. לדוגמה, בתגובה שפורסמה ב- British Medical Journal (הפנתי אתכם אליה בסוף בפוסט הקודם), שאלו הכותבים סדרה של שאלות על מתודולוגיית הניסוי (התרגום שלי):
"...למחקר של ליבוביץ' יש מגרעות. טבעה המדויק, כנותה ומשכה של התפילה נותרים בערפל. המידה שבה תפילה חיצונית (תפילה של החולים או יקריהם) חדרה לקבוצות הניסוי והביקורת אינה ידועה. ייתכן שהמחקר של ליבוביץ' הוא הניסוי היחיד שפורסם על תפילה אנושית בו גויס מתפלל יחיד. מה היה טיבו של אדם זה? האם היה המתפלל מרפא מנוסה, או האם התפילה נתפסה כפעילות אגבית? ליבוביץ' אינו מגדיר את התפילה ואינו מציין את סוגה. האם היתה זו תפילה דתית, ואם כן, של איזה דת? רוב הדתות הן תאיסטיות. האם היתה התפילה במחקרו של ליבוביץ' מכוונת לאלוהות או לייקום בכללו? האם ביקש המתפלל תוצאה מסוימת, או האם היתה התפילה 'פתוחה'?..."
מה שהפסקה הזאת מדגימה הוא שמספר הניסויים השונים שאפשר לבצע בנוגע לתפילה (רטרואקטיבית) הוא עצום. אם חוזרים על הניסוי ולא משתחזרות התוצאות, תמיד אפשר לטעון שהסיבה היא לא שתפילה רטרואקטיבית אינה אמצעי טוב לריפוי, אלא שהשתמשת ברב ולא בכומר, או שהרב התפלל בנוסח כזה ולא בנוסח אחר, או שהוא לבש כובע ירוק ולא מקטורן סגול.
באופן כללי, לעולם אי-אפשר יהיה לבדוק בניסוי את כל האפשרויות הקיימות. במדע, בחירת הניסויים שיבוצעו תמיד מושפעת מהנחות המוצא או מהתאוריה שלנו. עצם העובדה שליבוביץ' ביקש מאיש דת להתפלל להחלמה, ולא ביקש (לדוגמה) ממתעמלת אומנותית להתעמל להחלמה, נובע מ"תאוריה" רווחת לגבי היעילות של תפילה. האם המדען צריך לבדוק בניסוי תאוריות, אפילו נפוצות, שמקורן בחשיבה מאגית, ושאינן מתיישבות עם הידע המדעי הקיים?
ולבסוף, אנחנו מגיעים ל"טענות יוצאות מהכלל דורשות ראיות יוצאות מהכלל". ניסויים קליניים הם כלי חשוב לבירור יעילות (ונזקים) של טיפול מוצע, אבל הם מבורדקים ולא מדויקים. אני מודיעה בזאת שגם אם עשרה ניסויים קליניים ייראו הפרשים (מובהקים סטטיסטית) של אחוזים בודדים "בעקבות" תפילה רטרואקטבית, אני אדבוק בעקשנות בגירסה שמשהו לא בסדר בניסויים, ולא שהתודעה האנושית יכולה להשפיע על העולם הפיזיקלי בדיעבד. אם אתם רוצים להפריך את הלינאריות של הזמן (והאמת, אם אתם רוצים להוכיח באופן כללי שהתודעה משפיעה על העולם), תצטרכו לחשוב על דרך לבודד את האפקט בצורה הרבה יותר משכנעת.
אז כן, באופן מעשי, התגובות לפוסט הקודם היו נכונות: אפשר לחזור על הניסוי של ליבוביץ', כי הוא קל וזול 
ואתי, ולראות שהאפקט לא משתחזר. צפירת הרגעה, חזרה לשגרה.
אבל המטרה של הפירסום של ליבוביץ' לא היתה לבחון את סוגיית היעילות של התפילות הרטרואקטיביות, אלא לגרום לנו לחשוב על שאלת מקומו של הידע המדעי "הבסיסי" ברפואה, ובאופן יותר כללי על הקשר בין תאוריה לניסיון במדע. והמטרה שלי בפוסט הזה היתה להזכיר לכם שאין לשאלות האלה תשובה פשוטה.
תגובות
אני נאלץ למחות.
ראשית הטענה כי ניסויים קליניים הם "מבורדקים ולא מדויקים" היא בעייתית ביותר.
אני מסכים שניסוי קליני בהחלט יכול להיות "מבורדק ולא מדוייק", וראיתי לא מעט ניסויים כאלה, אבל ניתן בהחלט לערוך ניסוי קליני מסודר ומדוייק שייתן תשובה טובה וחד משמעית להשערה הנבדקת.
חוץ מזה, אני דווקא כן מוכן להצהיר שאשתכנע כי תפילה יכולה לעזור (פרואקטיבית או אפילו רטרואקטיבית) למצב רפואי כלשהו, אם הדבר יוכח בניסויים קליניים שיבוצעו כראוי. זו מהותו של הספקן, לא?
יופי של פוסט, מעורר מחשבה.
תודה, דפנה.
@יוסי: אולי השימוש במונח "מבורדקים" היה טיפה לא במקום. הכוונה לא היתה להגיד שהם מבורדקים בגלל שהאנשים שעורכים אותם לא עושים עבודה טובה, אלא שבאופן עקרוני, ניסוי בבני אדם הוא פחות מדויק ויותר בעייתי מאשר ניסוי במעבדה (וגם ניסוי במעבדה, כמובן, יכול להיות לא מושלם). אם לצטט את Science Based Medicine (ההדגשה שלי):
Human trials are messy. It is impossible to make them rigorous in ways that are comparable to laboratory experiments. Compared to laboratory investigations, clinical trials are necessarily less powered and more prone to numerous other sources of error: biases, whether conscious or not, causing or resulting from non-comparable experimental and control groups, cuing of subjects, post-hoc analyses, multiple testing artifacts, unrecognized confounding of data due to subjects’ own motivations, non-publication of results, inappropriate statistical analyses, conclusions that don’t follow from the data, inappropriate pooling of non-significant data from several, small studies to produce an aggregate that appears statistically significant, fraud, and more.אני מסכימה שמהותו של ספקן היא לשנות את דעתו כל סמך הניסיון והראיות. אבל הסוג של הראיות, ה"עוצמה" שלהן, המובהקות שלהן (גם במובן הסטטיסטי אבל גם במובן היומיומי של המילה) - צריכה להיות קשורה ל"עוצמת" הטענה שהן אמורות להוכיח.
דרך אגב, אם התוצאות של ליבוביץ' אכן ישוחזרו, עיקרון פשטות התאוריה יינחה אותנו לדעתי להניח, שאלוהים לא התערב בריפוי, אלא התערב בהגרלת הנבדקים לקבוצות....