הפוסט הבא הוא קטע מהמאמר "מה כל כך מיוחד בשיטה המדעית?" מאת עזרא רזניק. את המאמר המלא אפשר לקרוא באתר "חופש".
ספר שלם לא יספיק לפרט את כל מה שהמדע תרם לשיפור חיינו, לתמיכה בשגשוג אנושי ולמזעור סבל. אנחנו נוטים לקחת את הדברים כמובנים מאליהם, אבל עד לפני זמן לא רב מדי, תוחלת החיים של בני אדם הייתה כ-30 שנה. אנשים היו מתים ממחלות כמו דלקת עיניים, שהיו חשוכות מרפא. אחד מכל חמישה תינוקות לא היה מגיע לגיל שנה. הקידמה בתחומים אלה, ובאינספור תחומים אחרים, נובעת בצורה ישירה מהשיטה המדעית.
הייייתי מצפה שבמאה ה-21 דברים אלה יהיו טריוויאליים ומוסכמים על כולם. אבל שוב ושוב אני נתקל באנשים, חלקם אינטליגנטיים ומשכילים, הבטוחים שיש במדע כל מיני פגמים מהותיים ומגבלות עקרוניות, ושאנו נותנים במדע אמון גדול מדי. דעות כאלו מצביעות בדרך כלל על בלבול עמוק ועל חוסר הבנה בשאלה איך פועל המדע, ואף גורמות נזק רציני ליכולתנו להתמודד עם האתגרים המשמעותיים העומדים בפנינו. ברצוני להתייחס אפוא למספר טענות המושמעות בימינו אלה נגד המדע והשיטה המדעית.
טענה: המדע הוא בעצמו סוג של דת. מדענים הם קנאים ודוגמאטיים לגבי האמונות שלהם, והם הולכים בצורה עיוורת אחר דבריהם של "נביאים" כמו דרווין ואינשטיין.
הבדל עקרוני בין מדע לדת הוא בכך שבמדע אמונות מבוססות על ראיות, בעוד אמונות דתיות נשענות על סמכות ומסורת. הסיבה שכיום אנו מקבלים את תורת היחסות ואת תורת האבולוציה איננה מכיוון שאינשטיין ודרווין הם אלה שהציגו אותן, או מפני שכך האמינו אבותינו לפנינו, אלא מפני שהתיאוריות הנ"ל נתמכות בראיות חזקות, והתחזיות שלהן עומדות שוב ושוב במבחן המציאות. על מנת שתיאוריה תיחשב מדעית, יש צורך לומר מראש אילו ממצאים יפריכו אותה אם יתגלו! אם מישהו יציג ראיות הסותרות תיאוריה של אינשטיין או של דרווין, נצטרך לשקול את התיאוריה מחדש ולשנות את עמדתנו במידת הצורך. ואמנם, כיום יודעים שאינשטיין ודרווין אכן טעו לגבי עניינים מסוימים. (לעומת זאת, נסו לשאול אדם דתי האם יש אילו שהם ממצאים שהיו משכנעים אותו שאמונתו שגויה...).
עוצמתה של השיטה המדעית היא בכך שהיא שואפת תמיד לחשוף טעויות ולתקן אותן. בניגוד לגישה הדתית, במדע אין אמונות שהן בלתי ניתנות לערעור, וכל טענה נבחנת על פי טיב הראיות התומכות בה ולא על פי סמכותו של הטוען. למרות הקושי הרגשי להודות בטעות, מדען שיסרב לעשות זאת כאשר הראיות נגדו ימצא עצמו במהרה מחוץ למשחק.
כדאי להזכיר בהקשר זה שאמנם אין במדע מקום לסמכות, אבל יש חשיבות למומחיות, ויש משמעות לקונסנסוס של הקהילה המדעית. הלוואי שכל אחד מאיתנו היה יכול ללמוד כל מה שיש לדעת בכל נושא ולבחון כל טענה וראיה בעצמו, אבל זה בלתי אפשרי. ולכן, בבואנו לקבל החלטות, עלינו להסתמך על הדעה הרווחת בקרב מומחים בתחום הרלוונטי. אנחנו נשענים בעצם על השיטה המדעית עצמה, על מנגנוניה המובנים למזעור שגיאות. אין זה אומר שאיננו צריכים להיות ביקורתיים, כמובן: חשוב שכל אחד ילמד ככל יכולתו במגוון רחב של תחומים, כדי שיוכל להשתתף בשיח הציבורי ולהעריך טענות בעצמו עד כמה שניתן. כל מסקנה מדעית מתקבלת "על תנאי", ושום תיאוריה איננה מקובעת בתור אמת סופית שאינה ניתנת לערעור. הכבוד הגדול ביותר במדע ניתן דווקא למי שהצליח לחשוף שגיאה בגישה המקובלת, ולתקנה. כל אחד מאיתנו צריך להיות מוכן להעריך מחדש את אמונותיו בהינתן טענות או ראיות חדשות.
את המאמר המלא אפשר לקרוא באתר "חופש". הבלוג של עזרא רזניק (אנגלית) נמצא כאן.
תגובות
ראשית, היה הרבה יותר נחמד אם כותב/ת המאמר היה מזדהה, במקום "מערכת שפינוזה". מדוע להתחבא מאחורי כינוי?
לעניין המאמר: גם כשיש גילויים חדשים, מדענים רבים ואחרים פשוט מבטלים דעתם של אחרים, גם אם דעתם של אחרים נכונה מבחינה מדעית, והדוגמא הכי פשוטה לכך היא תפקידו של התוספתן: במשך עשרות שנים מדענים סברו כי לתוספתן אין שום תפקיד ומנתחים עברו בשיטת הסרט הנע לכרות אותו (כותב שורות זה גם עבר מתחת לסכין). לפני מס' שנים גילו מדענים אחרים כי דווקא יש לתוספתן תפקיד. עכשיו תיגשו לכל מרצה בחוג לרפואה או לרופאים בקופות חולים ובתי חולים ותמצאו כי הרוב עדיין נשאר בדעה הקודמת כי התוספתן הוא "סרח עודף", כלומר לא רק שהם טועים, הם מטעים גם אחרים.
הנקודה של מדע כ"דת" גם מגיעה גם בויכוחים מול רפואה אלטרנטיבית/שיטות ריפוי לא קונבנציונאליות, בהן הספקן נצמד לאמיתות מדעיות ועובדות בשטח מתורצות בתירוצים שלעניות דעתי תמוהים אם לא ילדותיים. אני מכיר מספיק מרפאים אלטרנטיביים שכשמנסים לשלוף מולו את קלף הספקנות, כל מה שהוא צריך לעשות זה להפנות את הספקן ללקוחות קודמים שהבריאו. הלקוח מרוצה, המטפל מרוצה, ושניהם נותנים לספקן לתרץ זאת ב-1001 תירוצים, זה לא מזיז לאף אחד מ-2 הצדדים.
חץ, אתה מוכן להסביר לי, למה אתה טוען שהמדע מקובע על אמונות, ובתור הוכחה מראה איך שעולם המדע שינה את דעתו בעקבות הראיות?
אני בכלל לא בטוח שמה שאתה כותב הוא נכון (הייתי מצפה שאילו הטענה הייתה נכונה, אם לא הייתי מקבל הפניה למאמר המקורי, לכל הפחות היית אומר מהו התפקיד של התוספתן), אבל הציפיות שלך מעולם המדע מוגזמות. מדבריך - לפני מספר שנים גילו שלתוספתן יש תפקיד, ועכשיו אתה מצפה שתוך 0 זמן כולם יהיו מעודכנים, ויתחיל עידן חדש במדע. באופן לא מפתיע זה לא עובד ככה. אני לא יודע מה הראיות שמי שגילה את תפקיד התוספתן הביא. אולי הן לא מספקות בעליל. גם כאשר מחקר מסויים מגלה משהו לא מקובל, נהוג לבחון אותו בעוד מספר תצפיות, ומחקרים בילתי תלויים. המחקרים לוקחים זמן וכסף. זה שרף עוד שנתיים, עד שהידע המדעי הגיע. עכשיו צריך להפיץ אותו. בהתחשב בכמויות התגליות ברפואה ביום, סביר שהחוקרים והרופאים לא ייתקלו בנושא תפקיד התוספתן (אני לא יודע עד כמה התפקיד חשוב. גם ליד יש תפקיד, ולפעמים כורתים אותה), בין עשרות התגליות. אם ישנו תפקיד מספיק קריטי, הידע המדעי יחלחל. זה פשוט ייקח יותר משנתיים שלוש, שהעניין יעשה דעה רווחת.
את הדת והמיסטיקה, לא ישנו לעולם לא ראיות חדשות. נקודה.
א. כתוב שם במפורש שמערכת האתר לקחה חלק ממאמר מאת עזרא רזניק. יש קישור למאמר המקורי.
ב. התוספתן: מדובר על ממצאים מהשנים האחרונות. עדיין אין להן אישור ודאי. ר', לדוגמה, מתוך הקישור שסיפקת: http://www.haayal.co.il/thread?rep=460356 . מכיוון שיש מספיק מקרים מתועדים של כריתת תוספתן, אני מתאר לעצמי שיוכלו למצוא קשר בינם לבין סימפטומים אחרים, אם ישנו.
דלקת התוספתן היא מצב חמור. אם לא תטופל מהר, יכול להגרם נזק גם לאברים אחרים בחלל הבטן. אתה מעדיף לחכות?ידוע היטב שיש טיפולים שגורמים נזק. יש טיפולים שנועדו במפורש לגרום נזק: כריתת איבר כדי למנוע התפשטות נמק. הקרנות, שמשפיעות יותר על תאים סרטניים מאשר על תאי גוף, וכדוגמה קיצונית יותר: http://en.wikipedia.org/wiki/Hemispherectomy
האם אנחנו צריכים להמנע מכל טיפול מועיל היום רק בגלל שעוד שלושים שנים יתבברר שהיה לו קצת נזק?השאלה היא: מה עושה הרפואה כדי להפחית למינימום את הסיכוי לכך? ברפואה המסודרת יש מנגנוני בקרה חזקים, שמצליחים לגרום גם לחברות התרופות הגדולות לא לשקר (באופן כללי. כי מחיר השקר גדול. וככל שיש יותר שותפים לשקר, הסיכוי שהוא יתגלה גדול יותר).
אבל מחוץ לרפואה הממוסדת, מי מנסה לוודא שלא יגרמו נזקים?@צפריר
בחייך צפריר. כמה זמן אתה מצפה שחץ ישקיע בקריאת המאמר המדעי-פונדמנטליסטי המשוקץ הזה. לא מספיק גרוע שהוא נאלץ לקרוא את הכותרת לפני שהוא השאיר פה את התשובה שהוא הכין עוד בבית?
מה הדבר הבא? תצפה ממנו שגם יבין למה אנקדוטות מסוג "הלקוח מרוצה" לא שוות כלום? את ההבדל בין זה שיצא מאמר אחד שטוען שלתוספתן יש תפקיד לבין זה שהתגלה שלתוספתן יש תפקיד (ובין תפקיד חיוני כמו זה של הלב לתפקיד שמאפשר לאנשים לחיות חיים מלאים ללא סימפטומים נראים לעין אחרי שהאיבר הוסר)?
אתה מגזים צפריר.
עמית,
קראתי את המאמר באתר "חופש" (מישהו שלח לי לינק עוד לפני שזה הופיע כאן). דווקא תגובתך נראית כמו מוכנה מהבית מראש, אבל נו, שיהיה.
@חץ
אם קראת את המאמר באתר חופש למה אתה עושה את עצמך שאתה לא יודע מי כתב את המאמר וטוען שהוא "מתחבא מאוחרי כינוי"? הרי ברור שכותב המאמר לא מתחבא שהרי הוא פרסם את המאמר בשמו באתר ותיק ונקרא יותר (אני מניח) מהאתר הזה. אתה אומר כאן ששיקרת בהערתך?
עמית, אתה אוהב לסבך דברים? שאלתי שאלה טכנית פשוטה: מדוע כתוב "מערכת שפינוזה (editor)" במקום "עזרא רזניק" או מי שהחליט לכתוב את הפוסט עצמו? כל כך קשה לך להבין את זה?
@חץ:
התשובה הטכנית הפשוטה היא שכדי ששם הכותב יופיע במקום שבו אתה רוצה שהוא יופיע, הכותב צריך להיות בעל חשבון באתר. לעזרא רזניק אין חשבון באתר, ולא ראיתי לסיבה לשבת ולשנות את המבנה של האתר, או לחלופין לפתוח חשבון פיקטיבי, רק כדי ששם המחבר יופיע דווקא במשבצת ההיא.
היות ששם המחבר מופיע פעמיים, הן בתחילת והן בסוף הפוסט (וכמובן במאמר המקורי ב"חופש"), לא נראה לי הגיוני לטעון שמישהו מסתתר מאחרי איזשהו כינוי.
אני חושבת מהתגובות שלך שהיית מעדיף ששמי היה מופיע למעלה במקום "מערכת שפינוזה" היות שאני עשיתי את העבודה הטכנית של פירסום הפוסט. אבל אני לא כתבתי את הפוסט ולא ראיתי לעצמי זכות להיות חתומה עליו.
@חץ
אתה כתבת שהכותב מתחבא מאחורי כינוי. האם הכותב מתחבא? לא.
מאמר חשוב.. הייתי מפנה אותו לאנשי מדעי הרוח כי ממה שאני ראיתי הטענות נגד המדע מתאימות להם יותר מאשר למדעים מדויקים