לאחרונה פורסם ב-ynet מאמר של הדוקטור יואב בן-דב בנושא הרפואה האלטרנטיבית, בו הוא טוען לטובת שימוש ברפואה אלטרנטיבית לא מדעית, לצד הרפואה המדעית. המאמר פורסם בעבר גם בירחון אודיסאה, אבל פרסומו הנוסף במדיום בעל תפוצה רחבה יותר מצדיק התייחסות.
ראשית יש להבהיר כמה דברים. קודם כל לא אני ולא ד"ר בן-דב רופאים, או מטפלים אלטרנטיביים. בן-דב הוא פילוסוף של המדע, ואני מדען מחשב. שנית לפי הכתוב במאמר בן-דב גם מסכים איתי ועם רעי לקהילה הספקנית לגבי כך שככלל, אין ראיות מדעיות משכנעות לטובת תקפותן של רוב שיטות הטיפול האלטרנטיביות. בן-דב לא מתווכח על המדע של הרפואה האלטרנטיבית, ואני לא עומד לתקוף אותו על המדע של הרפואה האלטרנטיבית. כאן יש ביננו הסכמה: ככלל, הממצאים המדעיים לא עומדים מאחורי טענות הרפואה האלטרנטיבית. מה שבן-דב כן עושה, כפילוסוף של המדע, הוא הצגה של טיעון פילוסופי לגבי גבולות ומגבלות המדע והמקום שראוי שיוותר לשיטות הריפוי האלטרנטיביות באזורים אשר מעבר לגבולות האלה. כאן גם נמצאת אי-ההסכמה ביני לבינו.
הבעיה העיקרית שלי עם המאמר של ד"ר בן-דב היא חוסר הקוהרנטיות שלו. זו בעיה כרונית בכתיבה של בן-דב, שחוזרת גם אצל הרבה כותבים פוסט-מודרניסטים אחרים. הבעיה שנוצרת היא שלא משנה מה אני אכתוב כביקורת על חלקים מסוימים במאמר, אדבוקט נמרץ של בן-דב יוכל תמיד לטעון שלא לזה הוא התכוון, כי בן-דב השאיר לעצמו הרבה מאוד מרחב תמרון. לאורך כל המאמר, הוא לא באמת מבהיר עד הסוף את עמדתו לגבי יעילותם של הטיפולים האלטרנטיביים, ולגבי הדרך הראויה בה יש לשלבם במערכת הרפואה. זה ברור שבן-דב מעריך את המחקר המדעי, וזה ברור שהוא מעריך את יכולות הרפואה המדעית. זה ברור גם שהוא לא טוען שלשיטות רפואה אלטרנטיבית כמו הומאופתיה יש בסיס מדעי ראייתי מוצק. ולבסוף, זה ברור שהוא חושב שיש למדע מגבלות בתחום הרפואה. מה שלא ברור זה מהן בדיוק המגבלות של השיטה המדעית כפי שהוא מבין אותה, ומדוע ומתי ראוי בשלן לעודד את אימוץ שיטות הרפואה האלטרנטיביות.
בהתחלת מאמרו בן-דב מנסה להסביר לקורא מה הוא מדע. אבל הבעיה היא שהוא לא ממש מסביר. אחר-כך הוא מנסה להסביר את מלחמות המדע במסטיקה, ומגיע לאיזו מסקנה מאוד משונה (ויש שיגידו מקוממת) שמדובר במלחמה מגדרית, נגד נשים. זה דבר מאוד מוזר להגיד, ואני מעדיף לא להוסיף בעניין זה מעבר לכך.
בטיעונו הבא בן-דב ממשיך להתעלם מעניין הרפואה האלטרנטיבית שבו אמור לעסוק המאמר, ומתמקד במיסטיקה ומדע, הנושא החביב עליו. הפעם הטיעון הוא שמחשבה מיסטית טובה לקדמה מדעית, כי באזור סן-פרנסיסקו היו המון חובבי מיסטיקה וגם צמח שם עמק הסיליקון. לדעתו, " אפשר להוכיח כי חלק גדול מהאנשים שהובילו את הפריחה התרבותית והטכנולוגית, צמחו בתרבות המיסטיקה של שנות השישים" והוא מביא שתי דוגמאות לאנשים כאלו. אני מצטער אבל זה לא רציני. בתור דוקטור לפילוסופיה בן-דב אמור לדעת שממתאם עובדתי לא נובע בהכרח מתאם סיבתי. נעזוב את זה שאם אני אתחיל רק למנות את שמות האנשים שהובילו את המהפכה הדיגיטלית והיו אתאיסטים רציונלים, רשימת השמות לבדה תעבור באורכה את מאמרו של בן-דב. העובדה היא שהרבה אנשים בכל העולם גדלו בסביבות רוויות במיסטיקה ולא פיתחו מהפכה תרבותית מדעית. האם יכול להיות שהגורמים המכריעים הם משהו אחר? למשל העובדה שבאזור התרכזו אנשי מקצוע מעולים בתחום המחשבים וההנדסה? או אולי היתה זו אווירת החופש במקום, שתרמה לפיתוח עמק הסיליקון ולעליית המיסטקה גם יחד? או אולי היו אלה סתם חוקי מיסוי נוחים? יכולות להיות הרבה סיבות. בן-דב לא יודע. הוא לא חקר את הנושא. הוא מנחש לפי מה שמתאים ונוח לו.
בהמשך גוזר בן-דב איזה הבדל בין חומר למידע שהוא לחלוטין לא רלוונטי וכולל אמירות תמוהות שנראות כאילו הוכנסו לשם כדי להרשים ולא כדי להגיד משהו (למשל "יש חוק שימור החומר אבל אין חוק שימור מידע"). בן-דב גם נתלה ברעיון השכפול כמבדיל בין חומר למידע, אבל פיסת מידע שמשכפלת את עצמה דורשת תוספת של מקום פיסי בתווך חומרי כלשהו. העובדה שברביה מתבצע שכפול עצמי של מידע גנטי לא הופכת את תחום הגנטיקה של אוכלוסיות לפחות מדעי. מידע הוא דבר מעניין, אבל הוא לא משהו על-חומרי אלא דפוס בתוך חומר, ולפחות ככל האמור במידע שעובר בכבלי מחשב, הוא בהחלט דבר שנחקר ומוגדר בצורה מדעית. תורת המידע היא תורה מדעית ששייכת למדעי המחשב, כמה מהתאגידים הגדולים וה-"מדעיים" ביותר בעולם היום, כמו גוגל למשל, עוסקים בעבודה ובמניפולציות של מידע. מידע זה עניין מדעי בהחלט. לא פחות מחומר.
וכאן אנחנו חוזרים אל "מגבלות המדע". בן-דב מציג לנו בגאווה את איש הקש החבוט לעייפה הקרוי "רדוקציוניזם". הוא אומנם לא משתמש במילה, אבל זה מה שהוא מתאר. המדע, טוען בן-דב, בוחן דברים על-ידי פירוקם ובחינת החלקים. זה טוב ויפה למכונות, הוא אומר, אבל זה לא עובד עם דברים מורכבים כמו יצורים חיים. אם תפרקו חתול לגורמיו אז תלמדו הרבה על האנטומיה שלו (מה נמצא איפה) אבל לא על התנהגותו, מהותו וכן הלאה. המדע אם כן, לא יכול לחקור חתול מעבר לאנטומיה שלו, אליבא דבן-דב.
זו כמובן קריקטורה די מגוחכת של הדרך בה מדע עובד. מדענים אכן מנתחים בעלי חיים לעיתים, אבל הם עושים הרבה יותר מזה. יש מדע שלם שנקרא אתולוגיה, שעוסק בהתנהגות בעלי חיים. בנוסף, בן-דב בחר במקרה בתור דוגמא את החתול, בעל החיים שהניסויים הקלאסיים שדייוויד הובל וטורסטון ויזל ערכו עליו אחראים להרבה ממה שאנחנו יודעים על הצורה בה מוח היונק (כולל מוחנו שלנו) מפרש את המסרים מהעיניים בתהליך הראיה. ולא, הם לא עשו את זה על-ידי פירוק של חתולים לגורמים. למעשה לפי ההגיון של בן-דב המדע גם לא יכול לדעת הרבה על מולקולה, כי הדבר היחיד שהוא יכול לעשות איתה זה לפרק אותה לאטומים ולספור אותם – אז איך הוא יכול לדעת משהו על התכונות שלה? הוא הרי רק מפרק לאטומים שאין להם את התכונות של המולקולה. משלל הדוגמאות שהוא בוחר להציג, ומהדרך בה הוא מציג אותן, נראה שד"ר בן-דב בוחר לתאר לקוראיו השקפה מאוד מוגבלת לגבי טיבו של המדע והכלים העומדים לרשותו.
ברור מאליו שזה לא נכון, והמדע הוא הרבה יותר מרק לפרק חומרים לגורמים ולראות מה יוצא. אבל זה מה שבן-דב כותב במאמרו. וזה מה שבעזרתו הוא מוביל את הקורא למסקנה שברפואה צריך יותר. ודאי שברפואה צריך יותר. הרבה יותר. ומה טוב הוא הדבר שהמדע גם מציע הרבה יותר. מתי בפעם האחרונה הלכתם לרופא וחזרתם בחתיכות? זה לא עובד ככה. אנשי מדע הרפואה אומנם לוקחים דגימות מגופכם (דם למשל), אבל לא בגלל החשיבה הרדוקציוניסטית-קריקטוריסטית שבן-דב מתאר, אלא מאחר ולמדע הרפואה יש הבנה מערכתית, הוליסטית אם תרצו, ברמה שאף ענף לא מדעי של החשיבה אנושית מעולם לא התקרב אליה, לגבי הדרך בה גוף האדם פועל. דגימת הדם שלכם תילקח ותיבדק, ובזכות הצלחות השיטה המדעית הרופא שלכם יוכל להתאים את התוצאות אל יתר האבחון שלכם ולהבין אם חסר לכם ויטמין מסוים, או שאולי יש לכם סימפטומים של איזו מחלה גנטית.
ההבדל העיקרי בין הרפואה המדעית לשיטות האלטרנטיביות אינו בזה שהראשונה רדוקציוניסטית והאחרונות הוליסטיות, אלא בכך שהראשונה יודעת משהו והאחרונות ממציאות משהו. הרופא יודע לעזור לכם -לא תמיד, ולא תמיד לשביעות רצונכם, אבל יודע- מפני שהוא נסמך על ההבנה המערכתית של מדע הרפואה את גוף האדם. למטפל האלטרנטיבי, בניגוד למה שבן-דב רומז, אין הבנה כזו. יש לו תורה פרי הדמיון והוא הולך לפיה. זוהי חולשת טיעונו של בן-דב. מצד אחד הוא מודה שהטיפולים האלטרנטיביים לא עובדים במובן המדעי, שאין ראיות, ומצד שני הוא לא מבהיר באיזה מובן הם כן עובדים. אם בן-דב יכול לבסס איכשהו שלמטפלים האלטרנטיביים יש באמת הבנה הוליסטית של גוף האדם שעולה על ההבנה של מדע הרפואה הוא מוזמן לעשות כן. בינתיים הדבר נותר בגדר אמירה ריקה. אנחנו יודעים מה אין למטפלים האלטרנטיביים (ביסוס מדעי ראייתי) אבל לא יודעים מה יש להם.
ולמה בדיוק אני לא יכול להמציא מחר שיטה מדמיוני הקודח ולהתחיל לטפל בעזרתה? איזה יתרון של להומאופתיה בה מבצעים דילול עד שלא נשארה מולקולה של חומר פעיל ב-"תרופה" בדרך המקובלת, על הומאופתיה בה פשוט ממלאים בקבוקון במים או אלכוהול בזמן שחושבים על החומר האחר? מהו המבדיל לטענת בן-דב בין שיטה אלטרנטיבית טובה לבין סתם שטויות? ואם המדע לא נחשב כגורם בורר, אז מי קובע מתי די עם השטויות וצריך ללכת לרופא המדעי? או שאולי הדוקטור לפילוסופיה יואב בן-דב חושב שזה דווקא בסדר שאנשים מטפלים בסרטן בעזרת תרופות צמחיות מפוקפקות, לוקחים "חיסונים הומאופתיים", ומקבלים ברכות מבאבות למיניהם במקום להשתמש בקונדומים? אולי צריך לעודד אותם. אחרי הכל הם הולכים לאנשים שמתייחסים לגוף שלהם כמכלול...
כמו מבקרים רבים לפניו מאבחן בן-דב נכונה את אחת הבעיות הקשות ברפואה המודרנית. בגלל העומס והעלות הרופאים משקיעים מעט מדי זמן, דקות ספורות, בכל חולה. לרופאים רבים אחרים חסר bedside manner ראוי והם נוהגים בגסות בחולים שבאים אליהם. לעומת זאת יש לא מעט מטפלים אלטרנטיביים שמקדישים זמן ומראים אכפתיות כלפי כל חולה שלהם. בן-דב טוען שזה בגלל ההבדל בין הרדוקציוזם של הרפואה המדעית להוליזם של הטיפול האלטרנטיבי. אבל הסיבה הרבה יותר פשוטה מזה. לרופאים אין בד"כ זמן להשקיע בשיחות ארוכות. בניגוד למטפלים האלטרנטיבים הם לא עוסקים בלתת תחושה טובה וחמימה תמורת מאות שקלים ללקוח. הם עוסקים בריפוי סיטוני בתקציב מוגבל. אם תשלמו 400 ש"ח לרופא הפרטי הנכון כמו שתשלמו להומאופת המצוי הוא ישמח לשבת איתכם במשך חצי שעה ולשוחח על נושא שתרצו, ואז, כבונוס, הוא גם יציע לכם טיפול מבוסס מדעית למכאוביכם.
בן-דב מרקד לאורך כל המאמר סביב נקודה שהוא מסרב לבטא בבהירות. לקראת סוף המאמר הוא מזכיר את אפקט הפלסבו. מה שהוא רומז לו כל הזמן אבל מסרב לומר, הוא שהטיפולים האלטרנטיביים הם בעצם פלסבו. כי הרי ראיות מדעיות שהם עובדים אין, וראיות אחרות הוא לא מציע. אז למה לקחת אותם ברצינות כמשהו חוץ משרלטנות או טיפשות? יש סיבה, וזו אותה הסיבה שבן-דב מעלה כשהוא מגן על מיסטיקה: שגם אם זה לא "נכון" במובן המדעי, זה עדיין "נכון" בשביל הלקוח שנהנה מזה, וזה ה-"נכון" החשוב. בן-דב לא אומר ישירות שזה מה שהוא מתכוון לו (וחבל, כי זה היה הרבה יותר קצר לכתוב). המעורפלות וחוסר ההתחייבות מקשים על הספקן לתקוף את הטענה. אבל בעצם, בסופו של דבר, זה המסר. מה רע? יכול בן-דב לטעון, אם ניתן לאנשים לשלם להומאופת תמורת פטפוט לא מזיק של חצי שעה ובקבוקון של מים מזוקקים? הרי אפקט הפלסבו יעשה את שלו, והם ירגישו קצת יותר טוב.
מה שרע זה כמה דברים. קודם אתה לא מספר את זה לאנשים שהולכים לטיפולים האלה. אתה מרמה אותם לחשוב שהעולם עובד אחרת מאיך שהוא באמת עובד. באופן אירוני בן-דב יכול לטעון שהוא לא משקר כי בשום שלב הוא לא באמת אומר שום דבר. הוא לא אומר שזה עובד ולא אומר שזה לא עובד. אבל הדרך המעורפלת והמטושטשת בה הוא מנסח את דבריו היא גרועה עוד יותר בעיני. אני רואה בה הטעיה מכוונת. בחירה על סמך אמונה שקרית אינה בחירה. האנשים האלו הם קורבנות של הונאה. הונאה שבן-דב מוכן בשמחה לעודד אותה כי זה "לטובתם".
מה שיותר גרוע מההונאה המיטיביה כביכול הזו, הוא שבסופו של דבר אפקט הפלסבו הוא מאוד מוגבל. זה לא אחראי לתת לשרלטנים ולשוטים לגיטימציה בגלל שכתופעת לוואי מפעילותם חלק מהלקוחות נהנים מאפקט הפלסבו. לא ניתן לשלוט בטיפולים האלטרנטיביים ולהגביל אותם רק למקרים בהם לרפואה המדעית אין תשובות, ולא ניתן לשלוט באמונות הכזב שבן-דב נראה שמח לשתול בתודעת הציבור. מה שיקרה בפועל הוא שאנשים סובלים ישלמו ממיטב כספם, וימשיכו לסבול בעודם מאמינים שרק בזכות שיטת הטיפול הכוזבת שהם בחרו בה סבלם לא גדול עוד יותר, כאשר לרפואה המדעית יש טיפול שעשוי באמת לעזור להם. זה נכון גם לגבי בעיות כרוניות ומחלות קטנות, ולמרבה הצער גם לגבי מחלות שיכולות להיות קטלניות ללא טיפול מתאים.
לסיכום הבעיה היא שבורות יכולה להרוג, ושהונאת הציבור השיטתית הקרויה "רפואה אלטרנטיבית" פוגעת בבריאות הציבור. אינטלקטואלים כמו ד"ר יואב בן-דב לא עושים לאנשים טובה בכך שהם כותבים מאמרים מעורפלים כאלה שמעודדים אותם לדבוק בשיטות הטיפול האלטרניטיביות ומאפשרים להם להמשיך לחשוב שיש בהן ממש. בתור אדם משכיל, יואב בן-דב אמור לדעת טוב מאוד (ואני חושד שהוא אכן יודע) שאת העובדות הרלוונטיות במאמר שלו ניתן לצמצם למשפט אחד שאומר שאין שום ראיות לזה שרוב השיטות האלטרנטיביות עובדות במובן שה-"לקוחות" שלהן חושבים שהן עובדות, ולמעשה הן 100% פלסבו. אבל זו לא העבודה של בן-דב לכתוב דברים בצורה ברורה. זו העבודה שלו לטשטש אותם.
תגובות
ערפול מידע וטישטוש גבולות הן טקטיקה מוכרת בקרב כוהני הניו אייג', מחזירים התשובה ושאר אנשים שלא יכולים לספק ראיות לטענותיהם.
@אסף
כן אבל פה מדובר במומחה מהמדרגה הראשונה בטשטוש והטעיה. בכל זאת, דוקטור.
ניסחת יפה את מה שחשבתי תוך כדי קריאת המאמר, וכמה דברים שבכלל לא ידעתי שחשבתי, אבל עכשיו אני יודעת.
בעיקר תודה רבה על הפסקה הקצרה לגבי הטענה המשונה (ואכן, המקוממת) לגבי מאבק מגדרי.
@מורן
תודה רבה לך. עכשיו בדיוק תפסתי בערוץ 10 כתבה על אופנת ה-"בייבי יוגה" (מסתבר שזה אכן אמיתי) במסגרתה מנערים ומטלטלים תינוקות קטנטנים. זה בדיוק סוג חוסר האחריות שמעודדים מאמרים כמו של בן-דב. אז מה אם אין ראיות שזה טוב? אז מה אם יש ראיות שזה יכול להיות מסוכן לתינוק? העיקר שהאמהות חוות את זה כטוב וזה מרגיע אותן ומשפר את הרגשתן הכללית. מזוויע.
בקשר לפסקה על "מלחמת המגדרים". האמת שכמעט ומחקתי אותה מהמאמר. זה היה פשוט כל-כך טיפשי ולא קשור שלא ידעתי מה לכתוב על זה. בסוף השארתי את הפסקה המינימליסטית הזו, ואני שמח שאת חושבת שזו היתה החלטה נכונה.
מאמר נהדר, נהניתי לקרוא!
@גלעד
תודה לך ידידי.
כתבה משובחת! (גם אם קצת ארוכה, אבל כנראה שאין מנוס מזה - שימוש בהדגשות וכותרות משנה היה עוזר)
אגב, מהבירור האחרון שביצעתי, מתקבל שהערך של אפקט הפלאסבו הוא בערך 7% (תבדקו בערך בויקיפדיה האנגלית - שם מצויין הרפרנס למאמר ממנו המספר לקוח, לאחר שיקלול של מספר תחומי השפעה והרבה מחקרים).
זה הפליא אותי, היות ותמיד הייתי בטוח שמדובר במספר גדול יותר. שויין...
תודה רבה טל. העריכה היתה עבודה מאומצת (ותודה רבה לדפנה על זה). בקשר לאפקט הפלסבו. בסופו של דבר מתברר שבכל זאת אין קסם בעולם.
עמית, מאמר יפה.
יש מספר דברים שאני רוצה להתייחס אליהם, אבל אעשה זאת בתגובות נפרדות.
העניין הראשון והמהותי ביותר הוא עניין ה "what's the harm?" או "מה הנזק?"
העלית טענות וכולן נכונות אבל טענה חשובה אחת לא עלתה לדיון: המשאבים המוגבלים של המערכת.
מערכת הבריאות קורסת. יש כל כך הרבה טכנולוגיות חדשות ומעט מידי כסף. וזה לא הולך להשתנות- בהגדרה זה תמיד יהיה כך.
ההצעה של ד"ר בן דב לרפואת פלצבו משמעותה למעשה פחות כסף לרפואה "אמיתית".
אפשר להתפתל ולומר שזו תהיה רפואה פרטית בלבד, אבל כולנו יודעים שזה לא נכון- המטפלים האלטרנטיביים ידרשו להכניס את השיטות לסל הבריאות (שהרי "זה עובד כפלצבו" ו"לאף אחד אין בעלות על האמת"), השוטים יריעו לרעיון ואנשים יקבלו טיפול מתחת לרמה שמדינת ישראל יכולה להציע בגלל השטות הזו.
פוסט מודרניזם זה נחמד, עד שצריך לשלם במכולת. בן דב למעשה טוען ש"חישבת את העלות של המוצרים לא נכון, כי לאף אחד אין בעלות על האמת". לא יודע איך זה עם הקוראים, ערן מהמכולת שלי היה מזמין לו משטרה.
טל, אפקט פלסבו יכול להגיע גם ל 30%- זה תלוי בהרבה משתנים.
@zlp
תמיד אפשר להוסיף. בוודאי שעניין הכסף והמשאבים משחק בעיקר עם הקופות מממנות את ההבל על חשבון הביטוח שלי ושלך. על המאמר שלי בוודאי אפשר להוסיף עוד הרבה גם מנקודת המבט הרפואית. כמו שציינתי לא אני ולא בן-דב עוסקים או מבינים הרבה ברפואה.
מה זאת אומרת שערך ההשפעה מגיע ל-7%? ראיתי את זה בוויקיפדיה, אבל לא הבנתי את הערך הסטטיסטי.
לא הוכח שההשפעה שלו היא רק על תחושת הריפוי ולא על הריפוי עצמו?
שלום יואב ו - ZLP.
העוצמה של אפקט הפלאסבו היא שאלה מחקרית שנבחנה רבות, וכמו שאומרים, השופטים עדיין בחוץ.
כשאני מדבר על השפעת הפלאסבו אני מדבר על השפעה, לא על השפעה מדווחת.
יש עדויות לכך שלפלאסבו יש השפעה, מה שלא מפתיע שהוא משפיע (מצב רוח טוב = מערכת חיסונית טובה. גוף רגוע יותר, החלטות שקולות, אולי, יותר. אפשר למצוא הרבה תירוצים).
השאלה היא עד כמה זה משפיע.
אז מסתבר שפלאסבו משפיע ברמות שונות על מחלות שונות. אבל השאלה הייתה מהי רמת ההשפעה ה"ממוצעת" על פני מחלות שונות שבהן משתמשים בו. זהו המספר שמופיע בויקיפדיה (שוב, מדובר פה בהשפעת הפלאסבו, מעבר לאפקט הזמן, שמרפא כשלעצמו. כלומר, הגוף נרפא מעצמו...).
המשמעות של ה- 7% הזה הוא (ואני מתאר זאת באופן גס יותר) שהסיכוי שלך להירפא אם אתה מקבל פלאסבו משתפר ב- 7%. (מדובר פה ב- RR = 0.93 למי שמבין)
שוב, המאמר שצוטט בויקיפדיה, הוא מאמר אחד מבין רבים (שמבצע מטא מחקר על מאמרים רבים, אבל עדיין) - כך שזה לא אמת מסיני. אבל זה נתון ששווה להתייחס אליו.
מקווה שעזרתי לבאר גם אם רק במקצת :)
טל
בהחלט עזרת, תודה :-)
יש משהו מאד מבלבל באמירה "הסיכוי שלך להירפא הוא...". כשהצצתי בוויקיפדיה על ההסבר ל-RR, אמרו שם שהציון ניתן בהקשר לתרופה למחלה מסויימת. אבל פלצבו הוא כללי מאד. אני לא אתפלא אם השפעת הפלצבו על דיכאון, למשל, היא 50%, והשפעתו על סרטן הלבלב היא 0.5%. אז מה בעצם השקלול 7% נותן? השפעה על כל המחלות באשר הן?
אני שואל את זה כי נראה לי שאנחנו משחקים כאן לידיים של הרפואה האלטרנטיבית - שם משתמשים בנתונים של ה-7% לכל מחלה, כולל כאלה שאין שום פיתרון עבורן (כמו סוגי סרטן שונים). אם ניקח את ה-7% האלה ונציין אותם עבור כל מחלה באשר היא, כבר קיבלנו סיבה לרפואה אלטרנטיבית במקרים מסויימים, גם אם במציאות הפלצבו שם שואף לאפס.
יש הגיון במה שאני אומר, או שפספסתי את הנקודה?
היי יואב,
נראה לי שבגדול הבנת, למרות שלדעתי ה- 7% הזה הוא סך הכל לא מרשים במיוחד, ולרוב לא רלוונטי ביחסי עלות תועלות סבירים. כך שאני לא מאמין שזה תומך בשימוש בשיטות שאין בהן כלום.
נ.ב: זה לא שאני חושב שכל רפואה אלטרנטיבית מבוססת רק על פלאסבו. אבל עושה רושם שחלקן (הומאופתיה מישהו?) בפירוש כן...
אין לי מושג אם זה הרפרנס שאתם מדברים עליו בויקיפדיה, אך אציין את זה בכל זאת. בהקשר השפעת אפקט הפלסבו, שווה להסתכל על המאמר הבא של אגודת קוקרן שסקר למעלה מ200 מחקרים שהכילו קבוצות בדיקה של פלסבוכדי לאמוד את השפעת האפקט. למי שיש כוח (וגישה אקדמית או כסף), שווה לקרוא את הכל. להלן התמצות לקהל הרחב:
http://www2.cochrane.org/reviews/en/ab003974.html
למרות שחיפשתי די הרבה זמנו, לא הצלחתי למצוא סקירה יותר מקיפה. אתם מוזמנים לתת אם אתם מכירים.
זה אכן הרפרנס עליו מדובר בויקיפדיה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Placebo#cite_ref-PMID:20091554_101-0