לפני 150 שנה (וקצת) פרסם צ'ארלס דארווין את המהדורה הראשונה של "מוצא המינים". הרעיון המרכזי של הס
פר הוא כי המינים השונים התפתחו זה מזה בצורה הדרגתית המבוססת על שינויים אקראיים, שהמועילים שבהם נבררו על ידי הברירה הטבעית. על התורה עצמה ארחיב בעתיד, כרגע אני דווקא מעוניין להתעכב על דארווין ועל הספר עצמו.
דארווין לא היה ביולוג במובן המודרני של המילה, כלומר לא היה לו שמץ של מושג כיצד השינויים האלו קורים או מדוע, הוא לא חקר את המכאניזם מאחורי התופעה. דארווין היה חוקר טבע וככזה חקר את התופעה עצמה וביסס את המסקנה שלו על מידע שהיה זמין לו על עולם החי והצומח. הרבה מידע. הוא בחן זנים של ציפורים שהביא בעצמו ממסעותיו וציין את ההתמיינות שלהן לפי האיים בהם חיו, והוסיף תצפיות נוספות אשר קיבל מרשת רחבה של מכותבים ברחבי העולם. גם עדויות ממאובנים מופיעות בספר, מהן הסיק שלמינים שונים הקיימים היום היו וריאציות דומות בעבר שנכחדו. הברירה המלאכותית שעורכים משביחי חיות וצמחים, היוותה מודל לתהליך שהוא שיער שקורה בטבע. בפועל, רוב רובו של הספר מוקדש למעשה לעובדות אלו ואחרות.
דארווין היה זהיר כל כך שהוא המתין עם פרסום רעיונותיו עשרים שנה אחרי שהתגבש אצלו הרעיון המרכזי של הברירה הטבעית. למעשה, רק בגלל שחוקר צעיר בשם וואלס הגיע למסקנה דומה, דארווין נלחץ והואיל לפרסם. במהלך אותן עשרים שנה הוא אסף עוד ועוד עדויות ואף פתח במחקר על השונות אצל בלוטי ים (מין יצורים ימיים זעירים), כדי לייצר לעצמו עוד מידע לטובת מסקנותיו. הספר עצמו (שיצאו לו כמה גרסאות עוד בחייו של דארווין) הוא מלא וגדוש, ועדיין לא כפי שדארווין רצה. למעשה, הוא תכנן לכתוב ספר רחב היקף הרבה יותר, שמעולם לא נכתב.
ב"מוצא המינים" היה עוד מרכיב יוצא דופן. דארווין הוסיף לו פרק עם ביקורת על התורה שלו עצמה, ותשובות שלו לבעיות שהיו ניכרות לקורא הקפדן. לפרק זה הייתה בבירור מטרה מתחום יחסי הציבור – לשמוט את הקרקע מתחת לטיעוני המבקרים שלו עוד לפני שהם ראו את הספר. עם זאת, אני חושב שזה מעיד על איזשהי הכרה בכך שמדובר פה בסך הכל בתיאוריה מדעית, רעיון – יש לו סיבות רבות להיות נכון, אבל יש לו גם בעיות המעידות שאינו שלם. ודבר זה מבדיל אותו מאמונה. דארווין לא פסל קיום אלמנטים נוספים הרלוונטים להתפתחות המינים, כגון השפעה של הסביבה על המין, אלא שאת הדברים שלא היו לו עדויות עבורם, בחר שלא לציין.
בעידן שבו עדיין היה מקובל לפרסם מסות על עולם הטבע שהיו מבוססות על כתבי הקודש או רעיונות פילוסופים, בלטה העבודה של דארווין בהיותה מבוססת רק על עובדות ואפילו מנוגדת לאינסטינקט האנושי. מבחינה זאת דארווין הלך עם ההגיון המדעי שלו עד הסוף – בהבחינו בעדויות שניתן היה להסביר בדרך מסוימת, הוא נאלץ להודות שהסבר זה הוא נכון, גם אם לא היה נוח או טבעי עבורו.
צריך להבין, דארווין הצעיר למד בקיימברידג' לימודי כמורה (מקצוע הגון לבן המעמד הגבוה בכפר), עוד לפני שיצא למסע על ה"ביגל". בחברה שדארווין היה שייך אליה בתחילת המאה ה-19 רעיונות כפירה לא היו פופולרים ונחשבו ככאלו אשר מפירים את הסדר החברתי, אשר משפחתו של דארווין הייתה ממוקמת בו טוב למדי. דארווין עצמו הבין עד כמה הוא מהפכני כשכתב "הו, מאטריאליסט שכמוך!" על מחשבותיו שלו, באחת ממחברותיו האישיות. ובמיוחד, את הרעיון שלו הוא קידם גם על רקע מחיר אישי – הריחוק הרעיוני מאשתו, שהייתה אישה מאמינה והכירה היטב את מחשבותיו. עוד לפני שנישאו היא כתבה לו – "ההגיון אומר לי כי ספקות כנים ומצפוניים אינם יכולים להחשב לחטא, אבל אני מרגישה שהם עלולים לפעור בין שנינו תהום כאובה".
בסופו של דבר, אין ספק שדארווין היה אדם צנוע וזהיר מאד. יש שיגידו זהיר מדי – למשל, את סוגיית מוצא האדם הטעונה כלל לא הזכיר בספרו זה, למרות שהיא עולה בצורה מאד טבעית מהרעיונות. הוא הקפיד להסתמך על עובדות ורק על דברים שידע בבירור, אך עם אותם דברים שידע, הוא הלך עד הסוף. בבואו לבחון את המציאות, דארווין הטיל ספק בכל מה שחונך להאמין בו ושהחברה שסביבו קיבלה כאמת שאין עליה עוררין (לפחות ברובה). לטעמי, התגלו בעבודתו של דארווין בעיקר תכונות של זהירות ואומץ, ובסופו של דבר, אני חושב שבכך גלומה המהות של האדם הספקן.
למי שמתעניין בספר ונסיבות פרסומו, אני יכול להמליץ על הספרים הבאים שתורגמו לעברית:
- מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר, ג'נט בראון, ידיעות ספרים
- האבולוציה האיטית של דארווין, דוויד קוומן, אריה ניר הוצאה לאור
תגובות