[זוית אחרת על הרצאת אתאיזם 2.0 מתפרסמת בפוסט של דפנה שיזף שמתפרסם במקביל, "אתאיזם 2.0: מה שספקנים יכולים ללמוד אולי מהדת"]
יש כמה בעיות בהרצאה "אתאיזם 2.0" של אלאן דה בוטון. קודם כל זו הרצאה שמטרתה יצירה וקידום של מותג חדש, אבל לא נאמר בה כמעט שום דבר חדש. שנית זו הרצאה שמציגה את עצמה כאנטי-תזה להגות האתאיסטית הפופולרית של השנים האחרונות, אבל היא בעיקר חוזרת על דברים שמוכלים בהגות הזו. ושלישית זו הרצאה שאחד המסרים שאפשר להוציא ממנה זה שדמגוגיה זה לא דבר כל-כך גרוע בעצם.
קשה לי להתמודד עם המשימה של לכתוב על ההרצאה הזו בפחות או יותר 1000 מילים. אני נתקל כאן בבעיה דומה לזו בה נתקלתי כשכתבתי ביקורת על יואב בן-דב בנושא אחר. גם כאן אני מוצא את עצמי צריך לכתוב ביקורת שלילית על אדם שאני למעשה מסכים איתו בכל השאלות העובדתיות העיקריות (אין אלוהים, דתות הן דבר מורכב עם הרבה צדדים מעניינים, לחילוניות ליברלית רציונלית קשה לפעמים לפעול באופן אפקטיבי). חוסר ההסכמה פה, חוסר שביעות הרצון שלי מדה בוטון, נובע לא מהעובדות שלו וגם לא מרוב הטענות שלו. התלונה שלי היא מורכבת יותר ונוגעת למסר, לסגנון ולהעדר תוכן מעניין אמיתי בהרצאה. המשימה הלא קלה שלי היא לנסות לשכנע אתכם שהצורה שבה דה בוטון מעביר את ההרצאה שלו עושה אותה לראויה לגינוי, משום שהוא מעביר למאזיניו מסר שהוא למעשה שקרי, וזאת למרות שהעובדות הבסיסיות נכונות.
בעיה נוספת היא שכדי לבסס את הטיעון שלי אני חייב להעביר לכם קצת רקע על כתיבה אתאיסטית של הזמן האחרון שאולי לא יעניין את רובכם, אבל הוא חיוני כדי להבין מה לא בסדר במה שדה בוטון עושה. את הרקע להרצאה של דה בוטון אפשר לסכם בשתי מילים: "האתאיזם החדש". האתאיזם החדש הוא שם שניתן לתופעה תרבותית שהתרחשה בשנים האחרונות. שבמרכזה מספר ספרים על אתאיזם ובמידה רבה נגד דת שנכתבו בשנים האחרונות ומכרו הרבה מאוד עותקים. הכותבים של הספרים האלה, ביחד עם כמה אושיות מדיה ורשת בולטות, זכו לכינוי האתאיסטים החדשים. ביניהם נמנים סם האריס שפתח את גל האתאיזם החדש ב-2005 בספרו The End of Faith, העיתונאי והפולמוסאי כריסטופר היצ'נס שנפטר לאחרונה ושכתב את "אלוהים אינו גדול" ב-2007, הפילוסוף של המדע דניאל דנט שכתב באותה שנה את Breaking the Spell, וכמובן הביולוג האבולוציוני ריצ'רד דוקינס שספרו מ-2006 The God Delusion ("יש אלוהים?" בתרגום גרוע לעברית) מכר מיליוני עותקים בעשרות שפות. ויש עוד רבים נוספים. תופעת האתאיזם החדש היא "הדבר הגדול האחרון" שקרה באתאיזם, וכל מי שאומר משהו בעד או נגד אתאיזם בזמן האחרון מדבר במידה רבה עם או על האתאיסטים החדשים, אם לשבח ואם לגנאי.
דה בוטון מציב את עצמו בבירור כאנטי-תזה לאתאיסטים החדשים, ובפרט למפורסם שבהם, ריצ'רד דוקינס. זו פשר ההערה על "צפון אוקספורד" בתחילת ההרצאה שלו. הבעיה עם ההרצאה של דה בוטון היא שהוא מציג מצג שווא. בהתחלת ההרצאה הוא מצהיר על רצונו לחנוך משהו חדש, מהפכני, אתאיזם 2.0, אבל ההבטחה פשוט לא מקויימת בהרצאה שאין בה שום דבר חדש. יותר מכך, אתאיזם 2.0 המנוגד כביכול לאתאיזם החדש מתגלה במידה רבה כהעתקה די בוטה מהאתאיסטים החדשים.
כבר בהתחלה דה בוטון מתחיל ואומר די בזלזול שכמובן שאין אלוהים, וזה בדיוק ה-"חטא" הראשי שהאתאיסטים החדשים בד"כ מואשמים בו ע"י מבקריהם. עצם האמירה, בלי כבוד ובלי סייג ובלי תחכום מיותר שאין אלוהים, היא הפשע שלהם. אל תבינו אותי לא נכון, אני בעד, אבל אין כאן שום דבר חדש. אבל אז מבדיל את עצמו דה בוטון מהאתאיסטים שקדמו לו ואומר שזה אינו סוף הסיפור. הוא מחפש לתנועה שלו אנשים שלמרות שהם לא מאמינים אוהבים את החלקים התרבותיים של הדת, את מזמורי חג המולד ואת הכנסיות היפות וכו'. זה נפלא, ואפילו יש לי יופי של מועמד בשבילו, תושב צפון אוקספורד בשם ריצ'רד דוקינס שציין בעבר מספר פעמים שהוא "נוצרי תרבותי" ונהנה מהרבה מהתרבות הזו. למעשה כל האתאיסטים החדשים המוכרים כבר "נתפסו" עם עצי חג מולד (ראו תמונה). ואם זה לא מספיק אז הרשו לי לדווח לכם שגם בלי קשר קיימות גם היום קהילות מאורגנות ששואבות את ההשראה מהדת אבל נפטרו מהאמונה. הנה למשל ראיון עם רבה אתאיסטית, וגם המראיין כבר הוזכר על ידי במאמר זה אם תשימו לב. היהדות ההומניסטית קיימת כבר כמעט 50 שנה. לנצרות ההומניסטית שורשים עמוקים בהיסטוריה, ולמעשה כבר לפני מאות שנים חלק מהדאיסטים ניסו להוציא את הקישקושים מהנצרות האנגליקנית, והיוניטרים נרדפו ע"י השלטונות על שהכחישו את אלוהותו של ישוע.
בשלב הבא דה בוטון מציע להבין את הדת יותר טוב כדי לגנוב ממנה חלקים ולהרכיב משהו חדש. מאוד מעניין. הבעיה היא ששוב כל הספרים האלה שהזכרתי עוסקים גם הם בפירוק הדת לגורמים ובנסיון להבין ממה היא מורכבת ומה גורם לה לתקתק. עולה על כולם הפילוסוף דניאל דנט שעסק בשאלה רבות ושספרו Breaking the Spell עוסק בדיוק בנושא זה. הנה הרצאה מ-TED של דניאל דנט, יותר מוקדמת והרבה יותר מעניינת. שוב, "האתאיסטים החדשים" היו שם קודם.
בואו ננצל את ההזדמנות להשוות בין השניים: דנט מול דה בוטון, שאת שתי ההרצאות שלהם ראיתי מספר פעמים. דנט מלמד אותנו דברים, הוא מנתח את הדת, הוא מנתח את הספר שהוא מדבר עליו, הוא טוען טענות. הוא גורם לי לרצות לחפש הרצאות ארוכות יותר שלו (למשל). כשאני רואה את דה בוטון אני רואה סוכן מכירות. אדם שלא ממש אומר שום דבר אבל מאוד מוכר את עצמו. הוא נותן לנו שם, אתאיזם 2.0, אבל לא ממלא אותו בתוכן. האתאיסטים החדשים לעומת זאת לא קראו לעצמם בשם זה. הם כתבו ספרים, יצרו תוכן עוררו תנועה, ואז כחלק מהביקורת על התנועה ולמרות המחאות (סם האריס נמנע בכוונה משימוש במילה אתאיזם בספרו הראשון) הם זכו בשם. מה שיש לנו כאן היא הרצאת מיתוג וקידום עצמי אשר משתמשת בחומר ממוחזר תוך כדי שהיא טוענת לחדשנות. הדבר הכי נדיב שאני יכול לומר על דה בוטון זה שאולי הוא לא ממש טרח לברר מה דוקינס ויתר האתאיסטים החדשים בעצם אומרים.
זה משאיר רק דבר אחד לדבר עליו. רק הבדל אחד חשוב בין דה בוטון לבין האתאיסטים החדשים, והוא שנראה שדה בוטון מאוד מתלהב משיטות הדמגוגיה הדתיות. גם דנט בהרצאה שראינו מזכיר אותן, אך בצורה מסתייגת למדי. דה בוטון לעומת זאת מתגעגע לדרשות. הוא רוצה שרטוריקנים אתאיסטים יתקשרו מהדוכן עם הקהל שלהם בקול רועם פסוקים קליטים ופחות ידברו בהגיון. אני לא חושב שזו המטרה שלנו. כמובן שקומוניקטיביות זה חשוב. אבל אנחנו רוצים להעביר מסר מסוים שהוא אמיתי, ולא רק לנצח או לצבור כוח, ולכן הקומוניקטיביות ראוי שתהיה שניה לתוכן. אנחנו רוצים ללמד אנשים לחשוב בעצמם ולא לומר להם "חישבו בעצמכם" ולשמוע "אמן" בתשובה. אנחנו רוצים לעודד אנשים להיות בדיוק סוג האנשים שדרשות חסרות תוכן לא עובדות עליהם. זו משימה קשה. דה בוטון צודק כשהוא אומר שהרבה יותר קל לתפוס אנשים בעזרת חזרה על מסרים פשוטים ומושכים. אבל קשה או לא, זו המשימה שלנו. זו הדרך הנכונה להיות אתאיסטים/ספקנים/רציונליסטים.
[זוית ראייה אחרת על הרצאת אתאיזם 2.0 בפוסט של דפנה שיזף שמתפרסם במקביל, "אתאיזם 2.0: מה שספקנים יכולים ללמוד אולי מהדת". כדי לא לפזר את הדיון, התגובות לפוסט הזה סגורות. אתם מאד מוזמנים להגיב שם].