האם ספקנות באמת גורמת להתקרחות?

Answer 1

אני מניח שהמקור לשאלה היא הפרסומת לטיפולי לנגד התקרחות שהסיסמה שלה היא: "אל תיתן לסקפטיות להוציא אותך קירח". אז דבר ראשון, אם אני צודק, צריך להגיד שגם בפרסומת הזו הכוונה היא לא שספקנות (או סקפטיות) היא הגורם להתקרחות - אלא שהיא הגורם להמתנות מטיפול בהתקרחות. מכאן אפשר לקחת את השאלה לשני כיוונים:

הכיוון הראשון הוא לענות על השאלה עצמה, האם יש קשר בין ספקנות להתקרחות? אני לא מצאתי עדויות או אפילו טענות לקשר שכזה. צריך לומר שלמצבים נפשיים (בד"כ לחץ) יש קשר לתופעות פיזיולוגיות בגוף (למשל לחץ-דם). לפיכך זה לא מן הנמנע שיש קשר בין השניים, אבל זה נראה *מאוד* לא סביר, ובהיעדר ראיות כלשהן לקשר כלשהוא בין השתיים צריך להעדיף את השערת האפס (שאין קשר). בקיצור, התשובה היא שלא, אין קשר (בכפוף למגבלות הרגילות של מחקרים עתידיים, בלה-בלה-בלה).

הכיוון השני (והאולי יותר מעניין) הוא לשאול האם יש משהו בטענה של הפרסומת לגבי היעילות של הטיפול (אין לי מושג, הם לא פירטו מהו). איך אנחנו צריכים להתיחס לטיפול (או לטענות באופן כללי) שאין לגביהן הוכחות (בכלל או מספקות) שזה נושא מעניין בפני עצמו וראוי לדיון נפרד. בכל מקרה, מטרת הפרסומת היא לעודד אנשים לפנות לרופא העור שלהם - שזו המלצה שאני חושבים אפשר לעמוד מאחוריה. אחרי שעושים את זה ומקבלים עוד פרטים לגבי הטיפול, אפשר להמשיך משם.

Answer 2

יש תכנית שנקראת "ארון הקוסמטיקה המדעי"

(BBC משהו)

בתכנית הזאת, פרופסור ל<האמת, לא זוכרת, אבל הודגש שהיא נושאת משרה אקדמית, כנראה במדעי הטבע> פוגשת רופא עור לשיחה על מניעת התקרחות. הוא סיפר לה, שמחקר על תאומים זהים (נכון, רק זוג אחד, אבל כמה זוגות של תאומים זהים סובלים מהתקרחות ומוכנים להשתתף בניסוי יש באנגליה?) הראה שככל שהטיפול מתחיל מאוחר יותר - הוא אפקטיבי פחות. במקרה המתואר, תאום א' התחיל את הטיפול בהתקרחות. תאום ב', הסקפטי, חיכה שתאום א' יראה תוצאות, ורק אז הצטרף. אצל שני התאומים חל שיפור משמעותי בכיסוי הראש (תרגום - הם כבר משמעותית פחות קרחים), אבל פר אותו זמן טיפול - מצבו של תאום א' היה טוב משל תאום ב'.

אולי זו לא הסקפטיות, אלא רק זמן התגובה הממושך. אבל סקפטיות כמטא-סיבה נשמע לי הגיוני.

Comments

אההם. בנפרד משאלת ההתקרחות והספקנות, מה שאת מתארת פה זה דוגמא נוראית לתקשורת מדעית. טיפולים להתקרחות נבדקו מן הסתם במחקרים אמיתיים, עם ביקורת ופלצבו וכל הטררם. אבל את זה מסובך מדי, כמובן, להסביר לקהל הרחב, אז בואו נמכור להם סיפור יפה אבל חסר משמעות ל-ח-ל-ו-ט-י-ן על תאומים זהים. וכדי שלא נעצור ונחשוב ונזכר שזה לא אומר כלום, מלבישים את שני המציגים בחלוקים לבנים. הם בטח יודעים מה הם מדברים!

ואם יצאה תגובה קצת זועמת, אני מתנצלת. זה לא נגדך, נועה, זה נגד ה-BBC.

---

דבר ראשון, אני לא רואה רע בניסיון לפשט מחקרים מדעיים כך שגם ההדיוטות יוכלו להבין. בהיבט הזה, המסר הכללי של התכנית דווקא היה בסדר: אל תאמינו לכל מה שכתוב בפרסומות, אל תאמינו למומחים לפני שבדקתם שהם יודעים על מה הם מדברים, תבדקו בעצמכם את יעילות התכשירים שאתם קונים,ועדיף בניסוי סמוי (כפל סמיות, אבל כיוון שהמשתמש הוא גם הנסיין וגם החוקר - זה צריך להיות סמוי רק לו), ואם אתם באמת רוצים להיות בטוחים - תרחיבו את קבוצת הניסוי שלכם על עוד אנשים.
דבר שני, זה לא שהסיפור הוא חסר משמעות לחלוטין: אם התקרחות היא גנטית, והתגובה לטיפול גם היא תלוית גנטיקה - אז תאומים זהים הם המקרה האידיאלי:יש זהות גנטית מוחלטת בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת. העובדה שקיים הבדל בתוצאות, וההבדל היחיד בתהליך הוא נקודת ההתחלה (אני מניחה שהם פסלו הסברים אחרים, אבל את זה הם לא הראו), מצביע על חשיבות לטיפול מוקדם. נכון שמדובר בסיפור מקרה, שעלול ליפול בהגדרת ה"אנקדוטות שלא מעידות על כלום", אבל ברפואה מחקרים על מקרה אחד הם נפוצים למדי, במיוחד כשלא ברור מתי ייאספו מספיק מקרים למחקר סטטיסטי אמיתי. כיוון שתאומים זהים הם לא מחזה נפוץ, ותאומים זהים עם נטיה להתקרחות נדירים עוד יותר - אני הייתי חושדת דווקא אם היו יותר מקרים, בזיוף תוצאות. זה לא שמקרים כאלה לא היו בעבר.
דבר שלישי, אולי זה כן נגדי. קראתי שוב את התשובה שלי, וגם לי היא נשמעת הרבה פחות משכנעת מההצגה בתכנית עצמה. אולי השמטתי משהו חשוב? (למשל את העובדה שהרופא הציג למעשה מחקר שהוא עצמו ערך, וחלק מהנתונים הגולמיים)